בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מ. דיאם בע"מ ואח'

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת"א 7081-07-14

 

 

הרשמת:                                   כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ

המבקשים:                               1. מ. דיאם בע"מ

                                                2. מולי שימר

                                                3. אתי שימר

                                                ע"י עו"ד אמיר אלטשולר                       

                                                עו"ד עדי אמיתי

                                                עו"ד אסף ברם

 

                                                     -נגד-

 

המשיב:                                    בנק דיסקונט לישראל בע"מ

                                                ע"י עו"ד מרדכי גירון


החלטה

1.מונחות לפני שתי בקשות, אשר עתירתן אחת היא – עיכוב ההליכים בתא"ק 7081-07-14 (להלן: "התביעה") מחמת "הליך תלוי ועומד".

2.עסקינן בתביעה כספית בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב כנגד המבקשים בגין חובה של המבקשת 1, לו ערבו המבקשים 2-3.

3.המבקשים עותרים להורות עיכוב ההליכים בתביעה, עוד טרם הגשת בקשה לרשות להתגונן מטעמם, זאת נוכח ניהולם של שני הליכים אחרים (הדיון בהם אוחד) בין הצדדים, בהם ידרש בית המשפט לדון ולהכריע במחלוקות היורדות לשורש התביעה שלפני.

3.1בת.א. 2029/09 הגישה המבקשת 3 תביעה כנגד המשיב, בה עתרה, בין השאר, לסעד הצהרתי לפיו כתב הערבות, המונח בבסיס התביעה שלפני, בטל ומבוטל ולחילופין יש להגביל תחולתו.

3.2בת.א. 33817-03-12 הגישו המבקשים 1-2 תביעה כנגד המשיב, בה עתרו, בין השאר, לסעדים הצהרתיים הן לענין עצם קיומו של חוב והן לענין תוקף הערבות, מכוחה נתבע המבקש 2.

שני עניינים אלה מונחים אף הם בבסיס התביעה שלפני.

3.3הדיון בשתי התביעות אוחד ומצוי בעיצומה של שמיעת הראיות (עד כה התקיימו שתי ישיבות ושישה מועדים נוספים נקבעו).

4.המשיב בתגובתו בכתב לבקשה מצא להתנגד לה בטענה כי לא ניתן בשלב הדיוני הנוכחי, טרם הגשת בקשה לרשות להתגונן, לעכב את ההליכים בתביעה שלפני.

בדיון שהתקיים בבקשה הוסיף המשיב טעם נוסף להתנגדותו והוא כוונתו לעתור בבקשה להטלת עיקול מכוח הוראת תקנה 207 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

5.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, כמו גם לפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

6.עיון בפסיקה הנוהגת מלמד כי בתי המשפט דנים ומכריעים בבקשה לעיכוב הליכים עובר להגשתה של בקשה לרשות להתגונן וממילא עובר למתן רשות להתגונן.

(ראה: תא"ק (י-ם) 39342-09-12 רוזנווסר נ' דרויש, בש"א (מחוזי ת"א) 21081/08 דביר נ' ישורון, תא"ק (מרכז) 10231-09-08 זיכון בע"מ נ' BANK Leumi USA).

7.לשיטתי אין כל מניעה בדין מלהורות על עיכוב ההליכים בתביעה בסדר דין מקוצר טרם הגשתה של בקשה לרשות להתגונן וממילא טרם הכרעה בה.

טענת המשיב לפיה כל עוד לא ניתנה רשות להתגונן "לא קיים אותו הליך" שעיכובו מבוקש אינה זוכה לתימוכין בהוראות הדין .

ה"הליך" נפתח עם הגשתה של התובענה ובענייננו התביעה בסדר דין מקוצר (ראה הוראת סעיף 7א. לתקנות וכן הוראת תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007), אשר עיכוב בירורה מבוקש.

8.בקשה לעיכוב ההליכים אינה מותנית בהגשתו של כתב הגנה/כתב תשובה (בהמרצת פתיחה)/בקשה לרשות להתגונן ופעמים רבות עצם הגשתה של בקשה זו מהווה טעם ונימוק להארכת המועד להגשתם.

אמת, אין לשלול מצבים בהם ראוי ונכון יהא כי כתב הגנה/כתב תשובה /בקשה לרשות להתגונן בפני בית המשפט טרם הכרעתו בבקשה.

8.1בענין שלפני אינני סבורה כי יהא בהגשת הבקשה לרשות להתגונן כדי לתרום להכרעה בבקשה שלפני, זאת משטענות ההגנה שיטענו ברורות ונהירות לכל וזהות לאלה המונחות בבסיס תביעותיהם של המבקשים כנגד המשיבה.

9.דומה כי אין חולק שבנסיבות שבאו לפני עיכוב ההליכים מתחייב כדי להימנע מכפל דיונים, מהכבדה מיותרת על הצדדים ובית המשפט וחלילה אף מפסיקות סותרות.

הכרעה בתביעות שהוגשו על ידי המבקשים אף עשויה לייתר את ניהולה של התביעה שלפני או למצער לצמצם את המחלוקות, כך שבעיכוב הדיון בה כבר בעת הזו יהא כדי לחסוך בהוצאות ובזמן שיפוטי יקר.

10.בהינתן כל האמור לעיל, מוצאת אני להורות על עיכוב ההליכים בתביעה שלפני עד להכרעתו של בית המשפט בתביעותיהם של המבקשים.

עם זאת, משהוברר כי בכוונת המשיב לעתור בבקשה להטלת עיקול זמני (הצורך לכך קם על פי הנטען אך לאחרונה) ועל מנת שלא לגרוע מזכותו זו יעוכבו ההליכים החל מיום 15.12.2014.

לא מצאתי לחייב את המבקשים בהגשת בקשה לרשות להתגונן רק כדי לאפשר למשיב להגיש בקשה להטלת עיקול זמני מכוח הוראת תקנה 207 לתקנות, זאת משעומדת לו הזכות לעתור בבקשה להטלת עיקול זמני בהתאם להוראת תקנה 374 לתקנות.

המשיב ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך כולל של 10,000 ₪ (מחצית למבקשים 1-2 ומחצית למבקשת 3).

 

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים כמקובל.

 

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ה, 07 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים