פאונדרס ואח' נ' עודד הראל

 

לפני:  

כבוד השופטת מ' נאור

המבקשים:

1. WEST NEVADA MANAGEMENT INC

2. פאונדרס טי אם רייל אסטייט & אינבסטמנט

בע"מ

3. פאונדרס אינווסטמנטס בע"מ

4. פאונדרס אינטרנשיונל בע"מ

5. ת.ע מונדן ניהול והשקעות בע"מ

6. רוני אמיד

7. דנה תדמור

8. אורי עצמון

                                   

-נ ג ד-

                                                                                       

המשיבים:

1. עודד הראל

2. עו"ד ויקטור תשובה

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת"א 39357-08-10 מיום 16.11.2011 שניתנה על ידי כבוד השופט יעקב שפסר

                                         

בשם המבקשים:                     עו"ד אמיר אלטשולר, עו"ד סטיב גרוס

 

החלטה

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' שפסר), בה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק התביעה נגדם על הסף.

הרקע לבקשה

2.        ביום 3.2.2004 נחתם בין המבקשת 1 (להלן גם: החברה) לבין המשיב 1 (להלן: המשיב) ורעייתו, הסכם שכותרתו "הסכם לרכישת דירה" (להלן: ההסכם המקורי). בהסכם נמכרו למשיב דירות בפרויקט הידוע בכינויו המסחרי CHAPEL HILL (להלן: פרויקט צ'פל היל) הממוקם בעיר לאס וגאס שבמדינת נבאדה בארה"ב.

3.        ביום 28.3.2007 נחתם הסכם בין המבקשות 1 ו-2 ובין המשיב, לפיו התחייב המשיב לוותר על זכויותיו בפרויקט צ'פל היל ונתן הסכמתו למבקשת 1 למכור את כל זכויותיו בדירות וכן את כל זכויותיו בנוגע לחוזה לצד שלישי, תמורת סך של 416,071 דולר מאת המבקשת 1 (להלן: ההסכם הסופי).

4.        ביום 28.8.2007 נחתם בין המבקשת 1 ובין המשיב מסמך שכותרתו "תיקון הסכם מיום 28.3.2007", זאת לאחר שביקש לוותר על זכויותיו בדירות נוספות שרכש, בין היתר, באמצעות המבקשות 1 ו-2 בעיר יוסטון שבטקסס (להלן: פרויקט יוסטון). בהסכם זה מופיע תחשיב מתוקן לגבי מכירת דירותיו של המשיב בפרוייקט צ'פל היל, לפיו המבקשת 1 תשלם למשיב סך של 480,525 דולר. (להלן: תיקון להסכם הסופי).

5.        בחודש אוגוסט 2010 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נגד המבקשים, לתשלום נזקים כתוצאה מהפרה נטענת של ההסכמים על-ידי הנתבעים (המבקשים כאן). לטענת המשיב, המבקשים לא שילמו לו בהתאם להסכם הסופי ולמסמך המתקן אותו תמורה בסך 480,525 דולר וכן לא שילמו תשואות עבור הדירות כמוסכם.

6.        בהמשך לכך, הגישו הנתבעים 1-8 בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות שיפוט בינלאומית, לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית זרה בחוזה. לחילופין, טענו הנתבעים כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה וכן בשל היעדר יריבות.

7.        בקשות אלו נדחו בהחלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי מיום 16.11.2011. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי, שהוגשה מטעם הנתבעים 1-8.

עיקר טענות הצדדים

8.        המבקשים מפנים לסעיף 28 להסכם המקורי, בדבר תניית שיפוט זרה ייחודית ובלעדית, המקנה את סמכות השיפוט המקומית באופן מפורש לבית המשפט בלאס וגאס, במדינת נבאדה שבארה"ב. לחילופין, טוענים המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף או להורות להעבירה לבית המשפט המוסמך בנבאדה, גם בהסתמך על דוקטרינת "פורום לא נאות". לטענתם, הפורום המקומי בישראל אינו מהווה את הפורום הטבעי לדון בתובענה הואיל ובחינת מירב הזיקות לסכסוך מצביעה על מדינת נבאדה שבארה"ב כפורום המתאים. בנוסף, טוענים המבקשים כי אין כל יריבות משפטית בין הנתבעים 2-8 לבין התובע (המשיב כאן), מאחר שנתבעים 2-8 אינם מהווים צד לחוזה ואינם מוזכרים בו כלל.

9.        המשיב טוען כי הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט בישראל, היות שתביעתו נסמכת על ההסכמים הסופיים (ההסכם הסופי וההסכם המתקן אותו), בהם התחייבו הנתבעים לשלם לו סך של 480,525 דולר תמורת ויתור על זכויותיו בדירות. לטענתו, מדובר בהסכמים בהם לא קיימת כל תניית שיפוט ושאינם קשורים להסכם המקורי הראשוני שבין הצדדים. בנוסף, כל המבקשים, למעט מבקשת 1, הינם ישראלים, ההסכמים הסופיים נחתמו בישראל והכספים שולמו בישראל. לפיכך הפורום הנכון לבירור התביעה הינו ישראל. לעניין טענת היעדר היריבות, טוען המשיב כי הינה טענה עובדתית ומאחר שכתב התביעה מפרט עילות תביעה נגד הנתבעים אישית, אין זה ראוי לבררה במסגרת הליך סף.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.      בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו מיום 16.11.2011 את בקשת המבקשים וקבע כי ההסכם הסופי בין הצדדים לא זו בלבד שביטל את ההסכם המקורי, אלא החליפו בהסכם חדש היוצר התחייבויות והסכמות חדשות, השונות בתכלית מן ההתחייבויות נשוא ההסכם המקורי. בהתאם למצב דברים זה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להחיל את תניית השיפוט הזר הכלולה בהסכם המקורי, על ההסכם הסופי אשר נעדר כל איזכור לגביה.

11.      לעניין הפורום המוסמך, קבע בית המשפט המחוזי כי זולת המבקשת 1, יתר המבקשים הינם ישראלים ומהלכי עסקת ההסכם הסופי, נשוא התובענה, בוצעו בישראל. נקבע כי אף אם הנכסים מצויים במדינת נבאדה אין בכך כדי להוות מכשול בעידן "הכפר הגלובלי" בו אנו מצויים, ובייחוד כאשר קיימות דרכי התקשרות רבות בין ישראל למדינות ארה"ב. לפיכך, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי בעניין הנדון קיים יתרון לפורום הזר על פני הפורום המקומי.

12.      לעניין טענת היעדר היריבות שהעלו המבקשים, קבע בית המשפט המחוזי כי כתב התביעה מפרט עילות תביעה אישיות, לרבות עוולות נזיקיות נגד המבקשים ומתאר מעורבות בין הגורמים הנתבעים לבין עצמם ובהתנהלותם עם המשיב. הכרעה בשלל הטענות מחייבת בירור לגופו של עניין ולא ניתן לסלק את התובענה על הסף בשלב כה מקדמי כנגד מי מהמבקשים.

13.      על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי.

בקשת רשות הערעור

14.      בבקשתם שבים המבקשים וטוענים כי בשל קיומה של תניית שיפוט זרה ייחודית ובלעדית, נתונה סמכות השיפוט הייחודית לבית המשפט המוסמך במדינת נבאדה, על פי חוקי מדינת נבאדה שבארה"ב. עוד טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט המחוזי אשר קבע כי ההסכם הסופי בין הצדדים ביטל את ההסכם המקורי. לטענתם, ההסכם הסופי הוא בבחינת תיקון להסכם המקורי ולפיכך אין בו כדי לבטל סעיפי התקשרות בסיסיים, כמו סעיף 28 בו עסקינן. למעשה, יש לראות בהסכם, על שני תיקוניו, מערכת הסכמית אחת במסגרת אותה עסקה. משכך תניית השיפוט הזרה עומדת על כנה. לבסוף, טוענים המבקשים כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בסכסוך דנן וכי טעה בית המשפט המחוזי ביישום מבחן מירב הזיקות. לטענת המבקשים, הנכסים נשוא הסכסוך ממוקמים בעיר לאס וגאס שבמדינת נבאדה בארה"ב; המבקשת 1, החברה היזמית והמהווה צד להסכם, הינה חברה הרשומה בארה"ב; הבנקים המממנים של העסקה, עדים פוטנציאלים והניירת הרלוונטית, כולם נמצאים בארה"ב. לפיכך, הפורום המקומי בישראל אינו מהווה את הפורום הטבעי אלא בית המשפט המוסמך במדינת נבאדה שבארה"ב.

דיון והכרעה

15.      עיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי. דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. כפי שעולה מהמסמכים בתיק ומהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ההסכם המקורי על תניותיו השונות אינו רלוונטי עוד. בהסכם הסופי, הצדדים למעשה השתחררו מן העסקה המקורית. ודוק, על פי ההסכם הסופי, מוותר המשיב על כל זכויותיו בנוגע לדירות בפרוייקט צ'פל היל ובנוגע לחוזה; על פי התיקון להסכם הסופי, נקבע תחשיב מתוקן של התמורה ממכירת דירות המשיב בפרוייקט. על כן, מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי כי ההסכם הסופי, על פי תוכנו ומהותו, אינו מתקן או משלים את ההסכם המקורי, אלא מחליף אותו. משכך, תניית השיפוט הזר הקבועה בסעיף 28 להסכם המקורי, אינה חלה על ההסכם הסופי.

16.      זאת ועוד, ההסכם הסופי כלל לא מאזכר או מפנה לתניית השיפוט שבהסכם המקורי ואף לא קובע תניית שיפוט אחרת. הדעת נותנת כי לו רצו הצדדים לקבוע תנייה כזו, היו מעגנים אותה בהסכם הסופי (ראו גם: רע"א 4501/05 Deluxe Laboratories Inc נ' דה לקס הוליווד /ישראל-פילם אנד וידאו פרוססינג בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 26.10.2005). בהתאם לפסיקת בית משפט זה, בפרשנות תניית שיפוט קיימות דרישות לשוניות דווקניות וכי לשון תניית שיפוט זר חייבת להיות חד-משמעית, מפורשת וברורה בנוסחו של ההסכם. כך בע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי, פ"ד מב(3) 324, 327 (1988) נקבע כי:

 

"תניית שיפוט זר חייבת להיות מפורשת. אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא. מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה... בית המשפט אינו קורא לתוך החוזה את אשר אין בו, ומקום בו לא טרח מנסח החוזה ולא הבהיר דבריו, לא תיאם בין תניותיו השונות של החוזה..., לא יעשה בית המשפט מלאכה זו במקומו..." (ההדגשות הוספו).

17.      בית המשפט המחוזי הזכיר בהחלטתו את רע"א 6489/09 אמנון מדובר נ' קרן קיימת לישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.1.2011), הדן בעניין הדומה לענייננו בו נקבע:

"...אם חלה חובה לתאם בין תניותיו השונות של חוזה אחד בכדי להסיק דבר תחולתה של תניית שיפוט זר, כי אז מקל וחומר שקיימת חובה שכזו כאשר עסקינן במערך הסכמי המורכב משני חוזים או יותר אשר על אף שנעשו בין אותם הצדדים הרי שהחוזה המאוחר מסדיר נושא ספציפי שלא הוסדר בין הצדדים במסגרת החוזה המוקדם, שאז ברי כי יש חובה להבהיר את מצב הדברים ואף ביתר שאת נוכח פוטנציאל הבלבול הטמון בתחולתן הבו זמנית של תניות המעוגנות בהסכמים המסדירים נושאים שונים. יובהר ויודגש כי דבריי אלה מכוונים אך ורק לנסיבות בהן עסקינן בשני חוזים או יותר שנערכו בין אותם הצדדים אך החוזה המאוחר מסדיר נושא ספציפי שלא הוסדר בין הצדדים במסגרת החוזה המוקדם."

דברים אלה אף יפים לענייננו. ההסכם הסופי הינו חוזה עצמאי וספציפי, אשר מסדיר את פרטי ביטול עסקת המכר בין הצדדים, נושא אשר לא בא לידי ביטוי ולא הוסדר בין הצדדים במסגרת ההסכם המקורי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בדין, ההסכם הסופי הינו הסכם חדש, הסכם מחליף ואין המדובר ב"המשך טבעי" להסכם המקורי. במצב דברים זה, אין תחולה לתניית השיפוט הזר נשוא ההסכם המקורי, על הסכסוך נשוא התובענה.

18. המבקשים העלו טענה שובת לב, לפיה מאחר שהתיקון להסכם הסופי קובע, בין היתר, כי "עד למועד זה ישולמו התשואות על עסקת צ'פל היל כרגיל", הדבר מעיד על התייחסות ישירה להסכם המקורי תוך אימוץ חלק מעקרונותיו המסחריים של ההסכם, זאת בשל העובדה כי תשלום התשואות מבוסס על ההסכם המקורי. ואולם, המשיב טוען בסעיף 75(ג) לכתב התביעה למנגנון חוזי שונה. אמנם לכאורה ניתן להבין מסעיף זה כי התובע טוען לתשואות שלא שולמו לו בהתייחס לסכום אשר אמור היה לקבל עד ליום 28.9.2008, אך עיון מעמיק באופן החישוב המפורט שם מלמד כי התובע מתייחס לתשואות מיום 28.9.2008, קרי ממועד התשלום המיועד לפי ההסכם הסופי. בנסיבות אלה, ואף שהטענה שובת לב – אין לקבלה.

19.               טענת המבקשים בדבר פורום בלתי נאות, נדחתה אף היא על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי מהלכי ההסכם הסופי נשוא התובענה בוצעו בישראל, לרבות משא ומתן ממושך שהתנהל בישראל וחתימת המבקשת 2, שהינה חברה ישראלית, על ההסכם הסופי. די באלה כדי שלא לראות בפורום הישראלי על פניו פורום בלתי נאות לבירור התובענה. הנני מצטרפת לקביעת בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי הזיקה המהותית לנושא הנדון הינה דווקא לפורום הזר. בעידן התקשורת הסלולרית והאינטרנט, איבדו קשיי הקומוניקציה חלק ניכר מעוצמתם והפסיקה ממעטת כיום להיענות לטענת פורום לא נאות (רע"א 2705/97 הגבס נ' The Lockformer, פ"ד נב(1) 109, 114 (1998)). בהחלטתי מיום 8.6.2010 ברע"א 2129/10ATLAS ESTTATES INVESTMENT B.V נ STRONGINFO CONSULTANTS LTD ' ציינתי:

"יש לזכור, כי נקודת המוצא היא, כי הפורום הישראלי מוסמך לדון, ורק במקרים בהם הוכח כי לפורום הזר יתרון משמעותי על פני הפורום המקומי, תתקבל הטענה בדבר אי נאותות הפורום המקומי (ע"א 3299/06 רוני יובינר נ' נטע-לי סקלאר (לא פורסם, 26.4.2009)). במקרה דנן, לא עלה בידי המבקשות להוכיח כאמור. טענת המבקשות, לפיה בין העדים העתידים להעיד בבוררות יכללו מספר לא מבוטל של עדים פולנים, וכי הסעד המבוקש על ידי המשיבות – מסירת מסמכים וכספים הנמצאים בפולין - אינו אכיף בישראל, אין בהן כדי להראות יתרון משמעותי לפורום הפולני; בעידן הטכנולוגי של ימינו, ובהתחשב בגלובליזציה המשפיעה על העולם העסקי, אין ליתן משקל משמעותי בשאלת נאותות הפורום להימצאותם של עדים פוטנציאליים מחוץ למדינה, או להימצאות מסמכים או כספים מחוץ למדינה."                                                                                

20.      אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, על כל חלקיה. לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות. בשאלת היריבות שמורות למבקשים כל טענותיהם.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ט אייר, תשע"ב (21.5.2012).

ש ו פ ט ת

                                                          _________________________