גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי

25 מרץ, 2014

 בבית המשפט העליון

ע"א 8147/13

 

לפני:                        כבוד השופט דנציגר

המערערים:             1. גרנות ונצ'ורס בע"מ

                              2 . אורי כץ עוז

                              3. יצחק בדר   

                              4. עודד ילין

                              5. יזמות עמותת אזוריים ו-גרנות מפעלים אזוריים

-נגד-

המשיבים:                1. ארנון גיצלטר, עו"ד

                               2. אמיר אלטשולר, עו"ד

                               3. כונס הנכסים הרשמי

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים  (השופט כ' מוסק) מיום 20.10.2013 בתיק פש"ר 6269/09

                                                     

בשם המבקשים:                               עו"ד יוסף בנקל; עו"ד עופר לריש; עו"ד חן נוסל

בשם המשיבים 2-1:                          בעצמם

בשם המשיב 3:                                עו"ד מיכל דלומי 

כותרת "פסקדין":

העליון דחה בקשה לעיכוב ההחלטה לבטל את העסקאות הלא חוקיות של 'מיידוף הישראלי.

 

החלטה

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט  כ' מוסק ) שניתן ביום 20.10.2013 בפש"ר 6269/09, במסגרתו קיבל בית המשפט את בקשת המשיבים להורות למבקשים להעביר לידיהם 50% מהאחזקות בחברה בשם  BBOOK LTD  (להלן:  BBOOK ).

הרקע העובדתי בתמצית

1. בבית המשפט המחוזי נפתח בשנת 2009, לבקשת נושה, הליך פשיטת רגל בעניינו של החייב אוריאל שארל עמר (להלן:  החייב ). המשיבים, עו"ד ארנון גיצלטר ועו"ד אמיר אלטשולר, מונו תחילה כמנהלים מיוחדים לנכסי החייב, ולאחר שהחייב הוכרז כפושט רגל מונו כנאמנים לנכסי החייב בפשיטת רגל (להלן:  הנאמנים ). יצויין כי החייב כבר היה מצוי בעבר בהליכי פשיטת רגל, אשר החלו בשנת 2005 והסתיימו בחודש פברואר 2008 במתן הפטר לחייב.

2. הנאמנים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות, במסגרתה טענו כי יש להורות על ביטולן של עסקאות שונות שנערכו בין החייב לבין המבקשים, מן הטעם שמדובר בעסקאות שכל מטרתן הינה הברחת נכסים וכספים מהנושים. התשתית העובדתית במקרה דנן הינה מורכבת ומפותלת, ולצורך ההכרעה בשאלת עיכוב הביצוע אין צורך לפרט את כל נפתוליה. די לציין כי המחלוקת נסבה על מניות חברת  BBOOK  שהוקמה בשנת 2007, בהתאם להסכם שנחתם בין החייב וחברה שהייתה בשליטתו באותה עת בשם  BHCO ISRAEL LTD  (להלן:  BHCO ) מחד, לבין המבקש 2, אורי כץ עוז (להלן:  המבקש 2 ) מאידך. בהסכם נקבע כי מטרת הקמת חברת  BBOOK  הייתה לרכוש זכויות בחממה טכנולוגית מסוימת (להלן:  החממה ). מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המימון להקמת חברת  BBOOK , בסך כ-3 מיליון דולר, הגיע כולו מצד החייב ומצד חברת  BHCO , וכי המבקש 2 לא השקיע שקל אחד בחברת  BBOOK . למרות זאת, הוקצו למבקש 2 50% ממניות חברת  BBOOK . יוער כי ההסכם בין החייב וחברת  BHCO  לבין המבקש 2 נחתם בשנת 2007, עת היה החייב מצוי בהליכי פשיטת רגל. בשים לב לתשתית העובדתית האמורה לעיל טענו הנאמנים כי הזרמת 3 מיליון דולר באמצעות חברת  BHCO  לחברת  BBOOK , בעת שהחייב היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, מהווה הענקת מרמה.

3. בהמשך הקימה חברת  BBOOK  חברה חדש בשם  BBOOG LTD  (להלן:  BBOOG ), אשר בעלי מניותיה היו  BBOOK  וחברה בשם מיגר אגו"ש חקלאית בע"מ, שלימים הפכה לחברת גרנות ונצ'ורס בע"מ (להלן:  המבקשת 1  או  גרנות ). בחברת  BBOOG  הוקצו 75% מהמניות ל- BBOOK  ו-25% לגרנות. הנאמנים טענו כי בהמשך נערכו שתי עסקאות בעלי עניין שהובילו בסופו של דבר להשתלטות המבקשים על מניות החייב בחברת  BBOOK . העסקה הראשונה הינה החלטה של חברת גרנות להעמיד לחייב או לחברת  BHCO  ערבות בסך 1.5 מיליון ש"ח לצורך הבטחת אשראי שביקש החייב מבנק המזרחי בע"מ (להלן:  הבנק ), וזאת כנגד תמורה כספית בסך 150,000 ש"ח (דהיינו, 10% מסכום הערבות שהועמדה לחייב). הנאמנים טענו כי לא עלה בידיהם למצוא מידע כלשהו בדבר השימוש שעשה החייב בכספי ההלוואה מהבנק וכי התמורה הכספית ששולמה לחברת גרנות מהווה ריבית גבוהה וחסרת כל הצדקה של 10% לחודש. נטען כי עסקה זו פגעה בנושי החייב בכך שהוא שילם למבקשים ריבית חריגה בסך של 150,000 ש"ח. העסקה השנייה הינה החלטה של חברת גרנות להעמיד לחייב הלוואה נוספת בסך של 2.5 מיליון ש"ח, גם כאן בריבית בסך 10% לחודש. להבטחת החזר ההלוואה האמורה לעיל הוענקו לחברת גרנות שתי בטוחות: מסירת המחאה בסך 2.75 מיליון ש"ח על ידי חברת  BHCO ; שיעבוד מניות  BBOOK  המוחזקות בידי  BHCO  לטובת חברת גרנות. הנאמנים טענו כי מדובר בהסכם ריק מתוכן שכל מטרתו הייתה השתלטות על מניות החייב ו- BHCO  בחברת  BBOOK , וכי מדובר למעשה בעסקה שהחייב עשה עם עצמו לצורך הברחת נכסים מנושיו.  

4.להשלמת התמונה יוער כי בבית המשפט המחוזי התייחסו הנאמנים לפרשה נוספת שכונתה "פרשת אסקו". במסגרת פרשה זו, אשר נדונה לפני בית המשפט המחוזי בעבר במסגרת הליכי פשיטת הרגל, טענו הנאמנים כי תביעה שהגישו המבקשים כנגד חברה בשם אסקו הינה למעשה תביעה של החייב וכי הכספים שיתקבלו מתביעה זו צריכים להיכנס לקופת פשיטת הרגל. בהמשך, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, במסגרתו התחייבו המבקשים לשלם לנאמנים סך של 10 מיליון ש"ח בתמורה לויתור הנאמנים על טענותיהם כנגדם, אולם בסופו של יום ההסכם לא יצא אל הפועל.

5. על יסוד התשתית העובדתית האמורה לעיל טענו הנאמנים כי יש לבטל את העסקאות השונות מכוח סעיפים 96 ו-98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:  פקודת פשיטת הרגל  או  הפקודה ), בהיותן עסקאות שנעשו בחוסר תום לב וללא תמורה שכל מטרתן להבריח נכסים מנושי החייב. כפועל יוצא טענו הנאמנים כי יש להורות למבקשים להשיב 100% ממניות חברת  BBOOK  המוחזקות בידיהם לידי הנאמנים, ולחלופין כי יש להשיב 50% ממניות חברת BBOOK  המוחזקות בידיהם לידי הנאמנים. מנגד, טענו המבקשים כי העסקאות השונות נערכו בין חברות סולבנטיות לבין חברת  BHCO  וכי החייב לא היה צד להן, ולכן טענו כי אין לבית משפט של פשיטת רגל כל סמכות להורות על ביטולן. בנוסף טענו המבקשים כי העסקאות השונות נעשו בתום לב ובדרך מקובלת וכי לכל התמיהות שהעלו הנאמנים ניתן מענה בעל היגיון מסחרי. כונס הנכסים הרשמי (להלן:  הכנ"ר ) תמך בבקשת הנאמנים וסבר כי התשתית העובדתית מצדיקה קבלת הבקשה והעברת 50% מהמניות של חברת  BBOOK  המוחזקות על ידי המבקשים לידי הנאמנים. באשר לבקשת הנאמנים להעביר 100% ממניות חברת  BBOOK  המוחזקות על ידי המבקשים, הותיר הכנ"ר עניין זה לשיקול דעת בית המשפט.

עיקרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6. בפסק דינו מיום 20.10.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמנים והורה למבקשים להעביר 50% ממניות חברת  BBOOK  המוחזקות על ידם לנאמנים. בית המשפט קבע כי אין למעשה מחלוקת עובדתית כי סכום של 3 מיליון דולר עבר מהחייב אל המבקשים באמצעות שרשור חברות, כאשר בתמורה לכך נמסרו לחייב או למי מטעמו מניות. עוד נקבע כי אין חולק שמדובר בעסקה שבוצעה במסגרת תקופת השנתיים שקדמו להכרזת החייב כפושט רגל, כאמור בסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל. בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי בנסיבות העניין מתקיים החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל, שעוסק בהענקה לטובת קונה או בעל שיעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך. נקבע כי גם אם לא ניתן לקבוע בנסיבות העניין שלא ניתנה תמורה כלשהי, הרי שממילא נעדר מהעסקאות האמורות לעיל יסוד תום הלב, מכיוון שהמבקשים, ובמיוחד המבקש 2, ידעו שהחייב הוכרז כפושט רגל בתקופה שבה ערכו עימו את העסקאות השונות שתוארו לעיל. עוד נקבע כי מחומר הראיות עולה כי החייב שלט בחברת  BHCO  והיה בעליה, וכי המבקשים ידעו על כך וראו את החייב ואת חברת  BHCO  כגוף אחד. נקבע כי בשלבים שונים של העסקאות היו המבקשים מודעים למצבו הכלכלי הגרוע של החייב, ובכל זאת העדיפו לעצום עיניהם ולבצע עסקאות עם החייב באמצעות חברת  BHCO . לפיכך נקבע כי המבקשים היו צריכים בנסיבות אלה להימנע מלערוך עסקאות עם החייב (או עם חברת  BHCO ) כשהוא פושט רגל. בנוסף נקבע כי התנהלות המבקשים מעוררת תמיהה, כאשר מדובר בעסקאות עם בעל עניין בחברה הלווה ובחברה המלווה, ובמתן הלוואות לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל אשר ספק אם יוכל להחזיר אותן. לנוכח מכלול הנסיבות נקבע כי מתעורר ספק האם מדובר בעסקת הלוואה "רגילה" שנערכה בתום לב, וכי מדובר במקרה שבו הוכח שהעסקאות בוצעו ב"תנאים קיצוניים וחריגים" במידה המצדיקה את התערבות בית המשפט של פשיטת רגל ואת ביטול העסקאות לטובת הנושים. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי הנאמנים אינם יכולים לקבל יותר ממה שהיה לחייב, ועל כן אין הצדקה לקבוע שהם זכאים ל-100% ממניות  BBOOK  אלא רק ל-50% מהן, אותן שיעבד החייב כנגד ההלוואה השנייה.

7. ביום 20.11.2013 נתן בית המשפט המחוזי, לבקשת המבקשים, צו עיכוב ביצוע עד ליום 31.12.2013, בתנאי שיוגש ערעור עד ליום 1.12.2013. המבקשים הגישו במועד האמור ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחריו הוגשה ביום 18.12.2013 בקשת עיכוב הביצוע דנן. בו ביום הוריתי על צו עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין ועל הגשת תשובות הנאמנים והכנ"ר לבקשה.

תמצית טענות הצדדים בשאלת עיכוב הביצוע

8. המבקשים טוענים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי משנה באופן מיידי את התמונה הקניינית, מכיוון שהעברת 50% ממניות חברת  BBOOK  לידי הנאמנים כעת משמעותה שינוי אופרטיבי במבנה הבעלות והאחזקה בחברה, לרבות הזכות למנות דירקטורים מטעם הנאמנים.

באשר ל מאזן הנוחות ; נטען כי ככל שלא יעוכב פסק הדין עד להכרעה בערעור תיווצר מציאות קניינית שלא ניתן יהיה להשיבה לקדמותה. נטען כי התנהלות הנאמנים עד כה כבר גרמה לפגיעה קשה בפעילותה של המבקשת 1, אשר איבדה בחודש נובמבר 2012 את הזיכיון להפעלת החממה הטכנולוגית, וכי ההליך שנקטו הנאמנים היווה בפועל "גזר דין מוות" על חלק מהפרויקטים של המבקשת 1. נטען כי ככל שפסק הדין לא יעוכב, לא רק שהנאמנים יקבלו את הכוח למנות דירקטורים ב- BBOOK  ולכוון את פעילותה של המבקשת 1, ואף לטרפד מהלכים שונים אשר טובתה של החברה מחייבת לבצעם מבלי שיש בידם את הידע המקצועי המתאים, אלא שהאינטרס "הצר" של הנאמנים למימוש מהיר ולהעשרת קופת הנושים יתנגש עם האינטרס של המבקשת 1 להשבחה מקסימאלית של נכסיה הטכנולוגיים, וכתוצאה מכך עשויות ללכת לאיבוד הזדמנויות עסקיות שונות.

באשר ל סיכויי הערעור ; נטען כי אלו טובים, מכיוון שהראיות שהובאו על ידי הנאמנים להוכחת טענותיהם אינן עומדות בשום קריטריון, ולו המינימאלי, הנדרש מנאמנים בפשיטת רגל המבקשים לבטל הענקות שבוצעו על ידי החייב. עוד נטען כי יש מקום לקבל את הערעור, ולו מן הטעם שבית המשפט שגה כשעשה שימוש בדוקטרינה מתחום פשיטת הרגל במסגרת סכסוך בין שתי חברות סולבנטיות. בהקשר זה נטען כי בית המשפט שגה כשביצע הרמת מסך בין החייב לבין חברת  BHCO  כשייחס את כל פעולותיה של  BHCO  לחייב, מבלי לבסס קביעותיו בחומר הראיות. נטען כי עצם העובדה שהחייב היה בעל מניותיה של  BHCO  בתקופה הרלוונטית אינה מצדיקה כשלעצמה הרמת מסך בינה לבינו, ובוודאי שאינה מבססת את קביעתו העובדתית של בית המשפט כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב בהתקשרויותיהם עם חברת  BHCO  מכיוון שידעו על מצבו הכלכלי הרעוע של החייב. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שמדובר בעסקאות שבוצעו "בתנאים קיצוניים וחריגים", תוך התעלמות מהראיות שהובאו על ידי המבקשים לכך שמדובר בעסקאות לגיטימיות בעלות היגיון עסקי וכלכלי, ובתמורה ראויה בהתאם לתנאי השוק. לבסוף נטען כי בית המשפט שגה בכך שלא בחן האם מתקיים החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לגבי כל עסקה בנפרד אלא בחן את כל העסקאות כמכלול אחד, למרות שלא מדובר במקשה אחת.

9. הנאמנים מתנגדים לבקשת עיכוב הביצוע. נטען כי מדובר בבקשה שכל מטרתה למשוך זמן על מנת להמשיך ולהסתיר מהנאמנים ומבית המשפט את התנהלות המבקשים בנכסים ששייכים לקופת פשיטת הרגל, ואשר המבקשים השתלטו עליהם בעבר בחוסר תום לב תוך שיתוף פעולה של החייב.

באשר  לסיכויי הערעור , טוענים הנאמנים כי אלו נמוכים מאד, בשים לב לכך שמרבית טענות המבקשים מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. הנאמנים שבים וסוקרים בתגובתם את כל הרקע העובדתי הרלוונטי לפסק הדין ומדגישים את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר חוסר תום לב של המבקשים שערכו עסקאות עם החייב ועם חברת  BHCO  בזמן שידעו שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל. נטען כי די בתשתית העובדתית שהציגו הנאמנים לפני בית המשפט המחוזי כדי להצדיק את קביעתו בדבר הזהות המהותית בין החייב לבין חברת  BHCO , וכפועל יוצא את קביעתו בדבר ביטול העסקאות בין המבקשים לבין החייב ו- BHCO בהתאם לסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.

באשר ל מאזן הנוחות ; הנאמנים מצהירים כי עד להכרעה בערעור אין בכוונתם לעשות דיספוזיציה כלשהי במניות חברת  BBOOK   או בחברת גרנות, מלבד רישום המניות על שמם, וכי כוונתם הינה לפעול אך ורק  בתוך  החברה, ביחד עם המבקשים, במסגרת פעילותה השוטפת באופן שימקסם את נכסיה ומשאביה. הנאמנים מדגישים כי מטרתם הינה למנוע מהמבקשים לרוקן את החברה מתוכן או לקבל החלטות שיש בהן כדי לקדם אינטרסים אישיים של המבקשים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של החברה. הנאמנים מדגישים כי מזה כשנתיים וחצי, עוד בטרם ניתן פסק הדין, תלויים ועומדים צווי מניעה זמניים שניתנו כנגד המבקשים לבקשת הנאמנים במסגרת הליכי פשיטת הרגל. משכך, טוענים הנאמנים שאין כל הצדקה להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע, שכן בכפוף להצהרת הנאמנים כי אין בכוונתם לעשות כל דיספוזיציה במניות  BBOOK  עד הכרעה בערעור, אלא רק לפעול בתוך החברה ולהיות מעורבים בקבלת ההחלטות העסקיות, הרי שאין הלכה למעשה כל שינוי במצב הקיים עובר למועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10. הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמנים ומתנגד אף הוא לבקשת עיכוב הביצוע. הכנ"ר סבור כי סיכויי הערעור במקרה זה נמוכים מאד, בשים לב לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. הכנ"ר סבור כי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים בשים לב לכך שהנאמנים הינם "קציני בית משפט" אשר כפופים לפיקוחו והוראותיו של בית המשפט המחוזי, ובשים לב להצהרתם דלעיל. מנגד, מדגיש הכנ"ר, קיים חשש שהמשך החזקת המניות בידי המבקשים יוביל לביצוע פעולות בנכסי החברה שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לקופת הנושים.

11. בהחלטתי מיום 12.1.2014 הוריתי למבקשים להודיע האם הם עומדים על בקשתם, לנוכח הצהרת הנאמנים כי אין בכוונתם לבצע דיספוזיציה כלשהי במניות החברה, וציינתי כי נדמה שהצהרה זו נוטלת במידה רבה את העוקץ מטענות המבקשים בכל הנוגע למאזן הנוחות. המבקשים הודיעו כי הם עומדים על הבקשה, אולם הציעו, כפיתרון ביניים זמני, למנות משקיף מטעם הנאמנים חלף מינוי של דירקטור מטעמם. בהחלטתי מיום 21.1.2014 הוריתי לנאמנים להגיב להצעת המבקשים. כמו כן, הצעתי לצדדים להידבר ביניהם על מנת להגיע לפיתרון ביניים מוסכם שייתר החלטה בבקשת עיכוב הביצוע לגופה. בסופו של יום הודיעו הנאמנים כי הם אינם מסכימים להצעת המבקשים למינוי משקיף, מכיוון שסמכויותיו ותפקידו אינם מוגדרים בדין הקיים, ולכן מתעורר חשש שמשקיף כזה לא יוכל למנוע מהמבקשים מלבצע פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם טובת החברה ועם טובת הנושים. בסופו של יום, הצדדים לא השכילו להגיע לפיתרון ביניים מוסכם, ומשכך יש להכריע בבקשה לגופה.

דיון והכרעה

12.כידוע, אין די בהגשת ערעור על מנת לעכב את ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית [ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:  התקנות )]. ככלל, צד שזכה במשפט זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור שהגיש הצד שכנגד. יחד עם זאת, על פי תקנה 467 לתקנות רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. שני השיקולים הנבחנים במסגרת הדיון בבקשת עיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. הנטל להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת עיכוב הביצוע מוטל על המבקש, דהיינו על הצד שהפסיד בערכאה הדיונית. מבין שני השיקולים האמורים לעיל, עיקר המשקל מושם בדרך כלל על השיקול של מאזן הנוחות, ובהקשר זה נקבע לא אחת כי לא די להוכיח שלמשיב (הזוכה על פי פסק הדין) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו. ודוק, לא די בהפרחת טענות כלליות בדבר נזקים בלתי הפיכים שייגרמו למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, אלא עליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו [ראו, למשל: ע"א 7221/01  י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002); ע"א 1641/14  פלוני נ' פלוני  (13.3.2014)].

13. לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה ובתשובות שלפנַי, סבורני כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח שהמקרה דנן הינו מקרה חריג המצדיק עיכוב ביצוע, ומשכך הגעתי למסקנה כי דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות. 

14. באשר ל סיכויי הערעור ; סבורני, מבלי לקבוע מסמרות, כי אלו אינם נוטים לטובת המבקשים. עיקר טענותיהם של המבקשים בערעור מופנות כנגד קביעותיו  העובדתיות  של בית המשפט המחוזי, ובראשן קביעתו כי לא מתקיים בעסקאות שנערכו בין המבקשים לבין החייב וחברת  BHCO  יסוד תום הלב הנדרש על מנת להימנע מביטולן על יסוד סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. כאמור, בית המשפט קבע כי המבקשים ידעו במועד עריכת העסקאות שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל ושהוא בעליה של חברת  BHCO , וכי הם ראו את החייב ואת  BHCO  כגוף אחד, ובכל זאת בחרו לבצע עימו את העסקאות האמורות לעיל. עוד נקבע, כאמור, כי התנהלות המבקשים מעוררת תמיהה, כאשר מדובר בעסקאות עם בעל עניין בחברה הלווה ובחברה המלווה, ובמתן הלוואות לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, אשר ספק אם יוכל להחזיר אותן. על יסוד קביעות עובדתיות אלה פסק בית המשפט כי נעדר מהעסקאות יסוד תום הלב הנדרש בסעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל על מנת להימנע מביטולן. עינינו הרואות, מדובר בקביעות עובדתיות שמהן נגזרה במישרין מסקנה משפטית. כידוע, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע פעמים רבות כי ערכאת הערעור אינה מעמידה עצמה, ככלל, בנעלי הערכאה הדיונית, ואינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. התערבות כזו שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם נפל פגם שיורד לשורש העניין או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם. על פני הדברים לא התרשמתי בשלב זה כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים חריגים שיצדיקו התערבות כזו.

עם זאת, מוכן אני להניח לצורך הדיון בבקשה שלפני כי חלק מטענות המבקשים בערעור הן טענות משפטיות, אשר סיכוייהן להתקבל אמנם אינם גבוהים אך גם אינם זניחים. אלא שאף אם אניח לטובת המבקשים כי סיכויי הערעור אינם נוטים במובהק לרעתם, סבורני כי  מאזן הנוחות  אינו נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקשים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

15. באשר ל מאזן הנוחות ; סבורני כי גם שיקול זה אינו נוטה לטובת המבקשים. אכן, מדובר בפסק דין שמשמעותו האופרטיבית הינה העברת הבעלות במניות מידי המבקשים לידי הנאמנים, להבדיל מפסק דין שמחייב בתשלום כספי. עם זאת, אין פירושו של דבר שמאזן הנוחות נוטה אוטומטית לטובת המבקשים. העברת בעלות במניות אינה כשלעצמה אקט בלתי הפיך. כפי שהמניות עוברות לידי הנאמנים כתוצאה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, יוכלו המניות לחזור לידי המבקשים בסופו של יום ככל שיתקבל הערעור. אלא שלהעברה כזו עשויות להיות השלכות נוספות, אשר לעיתים יצדיקו עיכוב ביצוע של פסק הדין. החשש המרכזי והמוצדק מפני ביצוע העברת בעלות במניות (לרבות שינוי הרישום במרשם החברות) מיד לאחר מתן פסק דינה של הערכאה הדיונית ובטרם נדון הערעור הינו שהמניות יעברו מהמשיבים לצדדים שלישיים שיסתמכו בתום לב על הבעלות הרשומה במניות. במילים אחרות, החשש הוא שהעברת הבעלות ושינוי הרישום במניות ייצרו "תאונה משפטית" שתערב צדדים שלישיים ושתוביל להתדיינות משפטית חדשה בשאלת תחרות הזכויות במניות.

עם זאת, חשש זה אינו מתקיים במקרה דנן משני נימוקים: ראשית, המשיבים הינם נאמנים בהליך פשיטת רגל, ומתוקף תפקידם הם משמשים כ"קציני בית משפט". מבחינה פרקטית משמעות הדבר הינה כי עריכת דיספוזיציה קניינית כלשהי במניות מותנית ממילא באישור בית המשפט המחוזי שאמון על הליכי פשיטת הרגל ואינה יכולה להיעשות ללא אישור כזה. כל עוד תלוי ועומד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, חזקה כי אישור לעריכת דיספוזיציה כזו לא יינתן על ידי בית המשפט המחוזי. שנית, הנאמנים במקרה דנן הבהירו והצהירו כי אין בכוונתם לבצע דיספוזיציה כלשהי במניות עד להכרעה בערעור וכי עד לאותו מועד בכוונתם לפעול בתוך החברה ולטובתה. משכך, ניטל במידה רבה העוקץ מטענת המבקשים בנוגע למאזן הנוחות.

חשש אחר שמעלים המבקשים הינו מפני שימוש לרעה או למצער שימוש לא זהיר בזכות הבעלות במניות. כוונת המבקשים הינה ששימוש לא זהיר בזכויות הנגזרות מזכות הבעלות במניות, כגון הזכות למנות דירקטורים, עשוי לגרום לחברה נזקים שלא ניתן יהיה לתקנם בדיעבד ככל שיתקבל הערעור. סבורני שחשש זה הינו במידה רבה חשש מוגזם, וממילא מדובר בטענה שמחייבת הנחת תשתית עובדתית אשר המבקשים לא הניחו במקרה דנן. כאמור, המשיבים הינם נאמנים בהליך פשיטת רגל, ומתוקף תפקידם הם פועלים לטובת הנושים וחבים בחובות תום לב וזהירות כלפי הנושים וכלפי צדדים שלישיים. משכך, החשש מפני שימוש לרעה בזכויות הבעלות במניות אינו קיים במקרה דנן. אשר לחשש מפני שימוש לא זהיר בזכויות הבעלות במניות, ובין היתר חששם של המבקשים כי הנאמנים יעדיפו אינטרסים קצרי טווח על פני אינטרסים ארוכי טווח, סבורני כי חשש זה אף הוא אינו קיים במקרה דנן. האינטרס של הנאמנים הינו השאת שווי המניות שבידיהם מתוך ראיית טובת הנושים בהליך פשיטת הרגל. אינטרס זה זהה לאינטרס של המבקשים, שממשיכים להחזיק ביתרת המניות בחברה ושיש להניח שגם מטרתם הינה בסופו של דבר השאת שוויין.

לנוכח כל האמור לעיל, סבורני כי המבקשים לא עמדו בנסיבות העניין בנטל הנדרש מהם להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.      

16. סוף דבר; הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 18.12.2013 מבוטל, בכפוף להצהרת הנאמנים כי אין בכוונתם לערוך דיספוזיציה כלשהי במניות חברת  BBOOK , מלבד רישום המניות על שמם, עד להכרעה בערעור. המבקשים יישאו בהוצאות הנאמנים בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות הכנ"ר בסך 5,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ג באדר ב התשע"ד (‏25.3.2014).

 

 

ש ו פ ט