סיג תעשיות בע"מ נ' כרמל

 

בית משפט השלום בנתניה                         23 מאי 2010

ת"א 7332-05

 

בפני: כב' השופט/ת ד"ר איריס רבינוביץ ברון

תובעים:                                     1. סיג תעשיות בע"מ

 

                                                                  -נגד-

 

נתבעים:                                     1. אביב כרמל

 

                                                                -נגד-

 

צדדי ג'                                      1. אי.אס.די ציוד ומנופים בע"מ -

                                                ניתן פסק דין

                                          2. SOON DOUGLES PTE LTD

                                          ניתן פסק דין

 

ב"כ תובעים                                 1. עו"ד דניאל אלטמן

ב"כ נתבעים                                1. עו"ד אמיר אלטשולר

 

פסק דין

 

מבוא

1. התובעת, סיג תעשיות בע"מ, הגישה תביעה על סך 325,000 ₪ כנגד מר אביב כרמל.

הנתבע שלח הודעה לצד שלישי כנגד שני צדדי ג': אי.אס.די. ציוד למנופים בע"מ וSoon -Dougles Pte Ltd. לאחר מכן הגיש בקשה בהסכמה לדחיית ההודעה לצד שלישי ובהחלטת בית המשפט נדחתה ההודעה.

2. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהל התובעת מר רוני טל. מטעם הנתבע הוגש תצהירו. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

3. לטענת התובעת, רכשה 4 עגורנים מכונס נכסים של קבוצת סי.פי.אס וביניהם העגורן מס' יצרן 254080 מתוצרת גוף דגם wk 160 sl (להלן: העגורן).

לטענת התובעת, הרישום של דגם העגורן האמור במשרד העבודה היה שגוי. התובעת טוענת כי הנתבע ביצע את הרישום השגוי של דגם העגורן במשרד העבודה באמצעות מסמכים מזויפים כאשר שימש כמנהל ובעלים בקבוצת סי.פי.אס.

הרישום השגוי התגלה לתובעת לטענתה לאחר הרכישה וביטול הרישום השגוי והשלמת הרישום הנכון הסתיימו רק ביום 6.10.05.

לטענת התובעת, במשך התקופה שחלפה ממועד הרכישה ועד לתיקון הרישום במשרד העבודה היה העגורן מושבת.

לטענת התובעת, מאז מושכר העגורן בדמי שכירות העומדים על 15,500 ₪ לחודש בצירוף מע"מ.

התובעת טוענת כי הנתבע אחראי כלפיה בגין תרמית או בגין רשלנות וזאת בשל הנזק שנגרם לה כתוצאה מכך שלא יכלה לעשות שימוש בעגורן עד לתיקון הרישום במשרד העבודה.

4. הנתבע טוען כי העגורנים הובאו ארצה על ידי חברת סי.פי.אס. בעקבות התקשרות עם חברה סינגפורית בשם Soon Dougles Pte ltd (להלן: החברה הסינגפורית). לטענתו, בהתאם להסכם בין החברות העגורן נותר בבעלות החברה הסינגפורית כאשר החברות התחלקו בהכנסות ולסי.פי.אס. הייתה אופציה לרכישת העגורן.

לטענתו שימש כמנהל בחברת סי.פי.אס. אך התפטר מתפקידו כשנה לפני שהחברה נכנסה להליכי פירוק והחל לעבוד בחברת סקיי ליין שבה הינו עובד עד היום.

הנתבע טוען כי אין בסיס להרמת מסך.

הנתבע טוען כי לא פעל לבדו ברישום העגורן. כי פעלו יחד עמו עוד שלושה מנהלים בחברת סי.פי.אס. וכי אינו זוכר איזה חלק הוא נטל ברישום העגורן.

חברת סקיי ליין השתתפה בהתמחרות מול התובעת לעניין רכישת העגורנים כאשר הנתבע מייעץ לה לרכוש את העגורנים מהכונס.

עוד טוען הנתבע כי העגורנים נמכרו על ידי הכונס As Is ללא רישום במשרד התחבורה וכאשר אחד מהמנהלים לשעבר של סי.פי. אס עובד אצל התובעת ומייעץ לה, ולפיכך אין בידי התובעת לנסות ולגלגל את האחריות לפתחו.

הנתבע טוען כי התובעת הייתה צריכה לערוך את הבדיקות הנדרשות בטרם הרכישה כאשר רכשה עגורן שאינו רשום במשרד התחבורה.

הנתבע טוען כי לא נגרם לתובעת כל נזק משום שיכלה להשכיר העגורן אף במקביל לפעילותה לשינוי הרישום שכן כל שנדרש הינו אישור של מהנדס ממשרד העבודה על תקינות העגורן ובטיחותו.

עוד טען הנתבע כי התביעה הוגשה לצורך ניגוח מסחרי של חברת סקיי ליין שבה הוא עובד, שהינה מתחרה של התובעת וכאמצעי להפעלת לחץ על חברת סקיי ליין במסגרת בוררות שמתנהלת בין החברות ביחס לעגורנים.

בדיון ההוכחות, הועלתה על ידי ב"כ הנתבע טענה להעדר יריבות, בהתבסס על כך שבהתאם לפסיקתא מי שרכשה את העגורן הייתה חברת סיג עגורנים ולא התובעת, סיג תעשיות.

5. אין מחלוקת כי העגורן נשוא התביעה אכן נמכר על ידי כונס הנכסים של סי. פי.אס. וכי המכירה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א ביום 13.2.04. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע שימש כמנהל והיה בעל מניות בסי.פי.אס. במועד בו הובאו העגורנים ארצה ומספר הדגם של העגורן נרשם במשרד העבודה.

6. יצוין כי לא נטען להרמת מסך וממילא אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום להרמת מסך בענייננו. השאלה הטעונה הכרעה הינה האם הוכיחה התובעת אחריות אישית בנזיקין של הנתבע כלפיה בגין תרמית או רשלנות ברישום הרישום השגוי של העגורן.

7. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם הוכח כי הנתבע פעל בתרמית ברישום דגם העגורן במשרד העבודה.

שוכנעתי כי הרישום של העגורן במשרד העבודה היה שגוי. מהפסיקתא עולה כי מספר הדגם הנכון של העגורן הינו WK160 SL ואילו הדגם נרשם עם הסיומת EC במקום SL.

זאת , למרות שמספר הדגם הנכון היה מצוי בידי חברת סי.פי.אס. כפי שעולה מנספח ד' לתצהירו של הנתבע (מכתב מהחברה הסינגפורית לסי.פי.אס).

לפיכך, סי.פי.אס רשמה במשרד העבודה מספר דגם לא נכון.

מנהל התובעת צירף לתצהירו מסמכים שהתקבלו אצל התובעת ממשרד העבודה בהם מופיעה הסיומת EC. הנתבע טוען, כי המסמכים התקבלו על ידו מידי החברה הסינגפורית.

התובעת טוענת כי מסמכים אלו מזויפים. להוכחת טענתה, צירפה תכתובת מייל עם היצרן בגרמניה הכותב כי מדובר במסמכים מזויפים. הנתבע מציין בסיכומיו כי מדובר בעדות שמועה. אכן, כותב המייל לא הובא על ידי התובעת לעדות. למעשה, אף המכותב במייל אצל התובעת לא מסר תצהיר מטעמה, ולכן המשקל הראייתי שניתן לתת לתכתובת האמורה הינו נמוך.

יחד עם זאת, מדובר בבירור במסמכים שבהם מופיע לגבי העגורן מספר דגם שונה ממספר הדגם של העגורן לפי הפסיקתא ולפי הרישום המתוקן במשרד העבודה. די בכך כדי ללמד על הבעיתיות שבמסמכים. מסמכים אלו הוגשו בזמנו על ידי סי.פי.אס. למשרד העבודה ובכך נגרם הרישום השגוי במשרד העבודה.

8. בכל הנוגע לחלקו של הנתבע, התובעת מפנה להודעה לצד שלישי ששלח הנתבע כנגד אי.אס.די וכנגד החברה הסינגפורית. בהודעה נטען בסעיף 6 כך:

"הגשת המסמכים נשוא העגורן האמור אומנם נעשתה ע"י שולח ההודעה בכובעו כמנהל אצל חברת שירות, ואולם מדובר במסמכים שנמסרו לו "AS IS" ע"י מר וורנון, נציג חברת סאן-דאגלס"

לטענת התובעת, יש בכך משום הודאת בעל דין מפי הנתבע כי הוא זה שטיפל בהמצאת המסמכים למשרד העבודה.

הנתבע אינו מכחיש כי אכן היה מעורב ברישום אך הצהיר כי אינו זוכר איזה חלק לקח בתהליך ולדבריו עשה כן במסגרת תפקידו כמנהל.

הנתבע אף טוען כי לא הייתה לסי.פי.אס כל סיבה להביא לרישום שגוי של מספר הדגם.

9. הטענה כי הנתבע הגיש ביודעין מסמכים מזויפים למשרד העבודה לצורך רישום הדגם של העגורן יש בה משום ייחוס מעשה שעלול להוות עבירה פלילית של מרמה. בהתאם להלכה נדרשת לשם כך רמת הוכחה מוגברת מזו הנדרשת בדרך כלל במשפט האזרחי (ר' יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1772-1776 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009) ר' ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ'עיזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 449, 454 (1992).

בחומר הראיות ובכלל זאת אף בדברי הנתבע עצמו כפי שפורט לעיל, יש כדי ללמד כי הנתבע נטל חלק בהגשת המסמכים שבהם מופיע מספר הדגם הלא נכון למשרד העבודה, דבר שהוביל לרישום השגוי.

כך גם בעמ' 36 לפרוט' הדיון בחקירתו של הנתבע:

"ש: מפנה לסעיף 27 לתצהירך – אני אומר לך שרק אם היית טורח להשוות בין המסמכים שהוגשו למשרד העבודה ולמסמכים שקיבלת מהסינגפורים היית עולה על הטעות מיד.

ת: אם הייתי יורד לעומק הדברים וזה היה צץ לנגד עיני הייתי מתקשר לסינגפורים ואומר משהו לא בסדר והיום לא היינו פה אבל אני לא ראיתי".

יחד עם זאת, בראיות שהובאו על ידי התובעת אין די כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש לצורך הוכחה כי הנתבע נטל חלק בזיוף מסמכים, שכן לא הובאו ראיות לפיהן הנתבע נטל חלק בזיוף המסמכים או ידע כי המסמכים מזויפים. לא נסתרה טענתו כי קיבל את המסמכים כפי שהם.

10. נשאלת השאלה האם קיימת אחריות אישית של הנתבע כלפי התובעת כמי שפעל במסגרת תפקידו כמנהל סי.פי.אס בגין הרישום המוטעה.

הרישום במשרד העבודה בסיסו בדיני הבטיחות ונועד להבטיח את בדיקת דגם העגורן. רישום הבעלות נעשה במשרד התחבורה.

בענייננו, הנתבע הצהיר כי העגורן לא היה רשום כלל במשרד התחבורה. מנהל התובעת הצהיר כי התעוררה בעיה ברישום במשרד התחבורה כאשר הוצגה הפסיקתא עם מספר הדגם והתברר כי מספר הדגם אינו רשום במשרד העבודה. לדבריו, לא מאפשרים רישום במשרד התחבורה לגבי עגורן מדגם שאינו מופיע במרשם במשרד העבודה.

התובעת הפנתה בסיכומיה לפסיקה שעניינה אחריות בנזיקין במקום של הסתמכות על מרשם המתנהל על פי דין. בענייננו, התובעת איננה יכולה לטעון כי הסתמכה על הרישום במשרד העבודה. המצהיר מטעם התובעת העיד בחקירתו הנגדית כי לא נעשתה בדיקה של הרישום (ר' עמ' 20 לפרוט' הדיון):

"ש: תאשר לי שטרם רכישת העגורן לא הלכת למשרד העבודה ולא ביצעת שום בדיקה לגבי רישום המדגם?

ת: אני מאשר."

למעשה, ככל שהייתה התובעת טורחת לבדוק את הרישום בטרם הרכישה, הרי שהייתה יכולה לגלות בנקל כי דגם העגורן כפי שהוצע למכירה על ידי הכונס אינו מופיע במשרד העבודה ולהימנע מהרכישה וממילא הנזק שלטענתה נגרם לה, היה נמנע.

התובעת למעשה טוענת, אם כן, כי קיימת אחריות של הנתבע כלפי כולי עלמא ובכלל זאת כלפי התובעת בגין חלקו ברישום מספר דגם לא נכון במרשם במשרד העבודה. הרישום התבצע מספר שנים קודם לכן כאשר העגורן הובא ארצה והרישום נדרש מאחר והיה הראשון מסוג זה להגיע לישראל. זאת, בנסיבות בהן לא נעשתה על ידה בדיקה של הרישום במשרד העבודה בטרם הרכישה מהכונס.

11. כידוע, עוולת הרשלנות מורכבת מארבעה יסודות – חובת זהירות, התרשלות, נזק והוכחת קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק שנגרם. במסגרת היסוד הראשון, נדרש בית המשפט לבחון האם נתקיימו יחסי קרבה בין המזיק לניזוק, בגינם היה על המזיק לצפות את קרות הנזק הן במישור הפיזי והן במישור הנורמטיבי, וזאת בכפוף לקיומם של שיקולי מדיניות משפטית המצדיקים, במקרה הנתון, את צמצום היקף האחריות הנזיקית (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113). במקרה דנן, הנתבע, כיהן כמנהל של חברת סי.פי.אס. ונטל חלק פעיל בטיפול ברישום מספר הדגם של העגורן במשרד העבודה. האם בנסיבות העניין חב הוא חובת זהירות כלפי התובעת?

סוגיית חובת הזהירות שחב אורגן בחברה כלפי נושה שלה נדונה בהרחבה בפסיקה. באחת מהפרשות בחן בית המשפט את אחריות מנהלי החברה ברשלנות (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769). בפרשת שטיל פירט כב' השופט אור את אותן הנסיבות המסוימות לגישתו, בעטיין ראוי יהיה להכיר בחובת הזהירות של נושא המשרה כלפי נושי החברה:

"לצורך העניין שבפנינו, די שנעמוד על כך, שלצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה. בלי למצות, עשויה להיות בהקשר זה משמעות לנתונים, כמו מומחיות אישית של המנהל בעניין נושא ההתקשרות, שעליה סמך הצד האחר להתקשרות (ראו פסק-דינו של בית-המשפט האנגלי לערעורים בפרשת Williams v.  Natural Life Health Foods Ltd. (1997) [26]); חובות מקצועיות של המנהל, המבוססות על מיומנות מקצועית שלו - למשל, כרופא, כעורך-דין או כמתכנן (ראו פסק-דינו של בית-המשפט הפדרלי המחוזי במדינת לואיזיאנה בפרשת (Avondail Shipyards, Inc. v. Vessel Thomas E. Cuffe (1977) [23] ); או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסוים את אמונו ואת ביטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי (ראו פסק-הדין של בית-המשפט לערעורים של מדינת מינסוטה בפרשת (Avery V. Solargizer Intern., Inc. (1988) [24]). על-כן, השאלה היא אם הניחו המערערים תשתית עובדתית, שממנה ניתן להסיק כי פעילותם של המנהלים בהתקשרות האמורה חרגה מפעולתם השיגרתית כמנהלים בחברה, באופן שמטיל עליהם חובת זהירות אישית כלפי המערערים" (שם, בעמוד 792, ההדגשות שלי – א.ר.ב).

12. הפסיקה נוטה לערוך הבחנה בין הנושה הנזיקי לבין הנושה החוזי, באופן שהנטייה היא להטיל אחריות אישית מוגברת מקום בו מדובר בנושה נזיקי (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח(5) 661 (1994), בעמ' 698-700). נטייה זו נתמכת בכך שהנושה הנזיקי לא בחר להיתקשר עם המזיק, ומאחר ומצא עצמו במערכת יחסית כזו לא רצונית מולו, הנטיה היא להגן עליו יותר. לא התנהלה כל מערכת חוזית בין החברות וכן, לא התקיימו כל יחסים ישירים אחרים בין התובעת ל-סי.פי.אס לגבי רכישת העגורן והתובעת לא הגישה תביעה כנגדה.

בעניננו, התובעת רכשה את העגורן מהכונס. לפיכך, הגם שהתביעה שלה כלפי הנתבע הינה תביעה בעילה נזיקית, הרי שמדובר בנסיבות בהן ערכה עסקה רצונית מול הכונס לרכישת העגורן.

גם אם נניח שהתובעת נחשבת לנושה של סי.פי.אס, נפנה לבחינת התקיימות הנסיבות אותן פירט הש' אור, ובאם הן אכן מתקיימות – האם יהא ראוי להכיר בחובת הזהירות של נושא המשרה, הוא הנתבע בענייננו, כלפי התובעת:

בשלב הראשון נשאל - האם התקיימה מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה? מערכת נתונים כזו אשר הקימה הסתמכות מצד התובעת על פעולות הנתבע? לטעמי, על שאלה זו יש להשיב בשלילה. אכן, מהמסכת העובדתית המתוארת ניכר כי הנתבע היה מנהל בחברה ונטל חלק פעיל בנושא רישום העגורן. עדיין, לא הובא בפני בסיס לקביעה כי מדובר בפעילות חריגה אשר תקים הסתמכות מטעם התובעת. הרי, כאמור, כלל לא נתקיימה מערכת יחסים ישירה בין השניים באופן שתצדיק הסתמכות שכזו.

משעה ששאלה זו נענתה בשלילה, נבחן לחילופין, באם נתקיימו יחסים מיוחדים בין הנתבע לתובעת, אשר לכל היותר מהווה צד שלישי בעבורו, יחסים מסוג אשר הביאו את התובעת לתת בנתבע את אמונה ובטחונה? גם על שאלה זו יש להשיב בשלילה. למעשה לא היה כל קשר ישיר בין התובעת לנתבע.

נבחן האם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות בכל זאת הטלת חובת זהירות על הנתבע כלפי התובעת במקרה זה.

השאלה בדבר חובת הזהירות של נושאי משרה בחברה כלפי צדדים שלישיים היא שאלה סבוכה. היקפה של חובת הזהירות – כפי שציינה כב' השופטת ארבל – "נקבע, בין היתר, לאור שיקולי מדיניות משפטית" (ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ (פורסם במאגרים, 14.12.2006).

כב' השופטת ארבל הוסיפה ועמדה על שיקולי המדיניות הרלוונטיים לעניין אחריותו האישית בנזיקין של נושא המשרה וכך כתבה בהפנותה לפסקי דין קודמים: 

"קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלת הטלתה של חובת זהירות על מנהלי משרה ודירקטורים בחברה. הטלת החובה עלולה לחתור תחת הגדרת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, על ידי הטלת חבות על פרט שלא היה צד להתקשרות החוזית בין הנושא לחברה ... כמו כן, ...הטלת חובת זהירות רחבה על אורגנים בחברה עלולה ליצור הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים על ידי החברה, שעשויים, בסופו של יום, להביא להשאת רווחי החברה. מן הצד השני, קיימים גם שיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית בנסיבות אלו. בין היתר, ניתן לציין את העמדה האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין לפיה, על כל אדם לשאת באחריות למעשיו, וכן שיקולי צדק, הגינות והרתעה יעילה (ר' עניין יצהרי, פסקה 12) (ההדגשה שלי – א.ר.ב.).

בפסיקה נקבעו נסיבות בהן יטה בית המשפט להכיר בחובת הזהירות של מנהלים בחברה. הודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה או במבחנים ממצים.

מבחינת הנסיבות של מקרה זה מדובר, כאמור, בנושה, התובעת, שרכשה את העגורן מכונס נכסים. התובעת אמנם טוענת כי הרכישה לא הייתה as is אך לא הוגשה על ידה תביעה כנגד הכונס או כנגד החברה. התובעת בחרה עם מי להתקשר בעיסקת הרכישה ובאילו תנאים להתקשר לענין רכישת העגורן. הטלת אחריות על הנתבע, ששימש בעבר כמנהל של החברה שנכנסה להליכי כינוס נכסים, כלפי התובעת שרכשה נכס מהכונס, בגין טענה לרשלנות של הנתבע ברישום הנכס שעה ששימש בתפקידו בחברה, כאשר הנתבע טוען כי הגיש לרישום את המסמכים שהתקבלו אצל החברה ולא הוכח על ידי התובעת אחרת, הינה מרחיקת לכת.

לפיכך, ונוכח מכלול הנתונים שנסקרו, אני מוצאת שאין מקום לראות בנתבע כחב באחריות נזיקית בגין רשלנות כלפי התובעת.

13. אף אילו מצאתי כי מתקיימת אחריות של הנתבע בגין רשלנות כלפי התובעת, התובעת לא הוכיחה כנדרש את הנזק שלטענתה נגרם לה.

בכל הנוגע לנזק, טוענת התובעת כי כתוצאה מהרישום השגוי, העגורן היה מושבת ולא הושכר על ידה מהמועד שנרכש ועד שינוי הרישום, אשר בהתאם לנספח ט1 לתצהיר מנהל התובעת הודע לה ביום 6.10.05.

לטענת התובעת לא ניתן היה להשתמש בעגורן עד לתיקון הרישום.

בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח), תשכ"ז-1977 נקבעה חובת רישום הדגם:

"6 (א) לא יוקם עגורן-צריח ולא יופעל אלא אם מבצע הבניה או הבניה ההנדסית או התופש במפעל למוצרי בטון, לפי הענין, מחזיקים בתעודות אלה:

(1) אישור מאת היצרן המעיד על הדגם לפיו בנוי עגורן-צריח...

(2) תעודה מאת המפקח הראשי המעידה שדגם עגורן-הצריח רשום בפנקס דגמי העגורנים (להלן- תעודת רישום דגם העגורן).

(ב) תעודת רישום דגם העגורן ואישור היצרן יצורפו לפנקס העגורן."

מכך ניתן ללמוד כי אכן בהתאם לתקנות לא ניתן להפעיל עגורן ללא רישום דגם העגורן.

14. התובעת לא הוכיחה את משך הזמן שנדרש לצורך ביצוע שינוי הרישום. התובעת עותרת לפיצוי בגין תקופה של שנה ושמונה חודשים. התובעת אף טוענת כי השגת המסמכים הנדרשים מהיצרן הגרמני לצורך שינוי הרישום ארכה מספר חודשים.

לא צורפו על ידי התובעת מסמכים שניתן ללמוד מהם על משך הזמן שערכו הפניות לצורך קבלת המסמכים המתאימים מהיצרן ומשך הזמן שנדרש לצורך החלפת הרישום במשרד העבודה. ניתן היה לצפות כי מסמכים אלו יוגשו לנוכח התקופה הארוכה שבגינה נתבע פיצוי. 

זאת בפרט, כאשר ביום ב- 13.2.04 ניתן אישור של בית המשפט המחוזי למכירה ותוך ימים ספורים, ביום 26.2.04 (לפי תכתובת המייל שצורפה כנספח ג' לתצהיר מנהל התובעת) מסר היצרן הגרמני לתובעת את מספר הדגם של העגורן ואת הפרטים הרלבנטיים בקשר אליו, בעקבות פנייתה אליו. מדוע, אם כן, היה צורך, כטענת התובעת, במספר חודשים לצורך קבלת אישור מהיצרן עבור משרד העבודה בדבר הדגם בו מדובר?

15. מתעוררת אף השאלה החל מאיזה מועד יכלה התובעת לעשות שימוש או להשכיר את העגורן, במידה ולא הייתה מתעוררת הבעיה של רישום מוטעה של מספר הדגם במשרד העבודה. התובעת רכשה את העגורן כאשר העגורן היה מושכר לצד שלישי. כך עולה מעדותו של מנהל התובעת (ר' עמ' 23 לפרוט' הדיון שורות 11-17):

ש:       כשאתה מקבל את החזקה על העגורן נשוא התובענה הוא מושכר לקריב, מתי הסתיים הסכם השכירות מול קריב?

ת:        זה היה מושכר בתיאוריה, לא קיבלנו גרוש על ההשכרה, זה היה מושכר עם מלא סנקציות בין קריב לסי.פי.אס והוא פורק שלושה חודשים או ארבעה חודשים אחרי עסקת מכירת הכונס".

ש:       מתי קיבלתם את החזקה במנוף ועובר אליכם פיזית?

ת:        משהו כמו מרץ אפריל. חזקה קיבלנו מינואר מהיום ששילמנו עליו. חזקה זה בעלות.

כמו כן, לאחר שנרכשו ארבעת העגורנים התעוררה מחלוקת לגבי חלק מהחוליות שנרכשו ועד להסדרתה הייתה בעיה להשכיר חלק מהעגורנים. מנהל התובעת בחקירתו העיד לעניין זה כך (ר' עמ' 22 לפרוט' הדיון שורה 10 עד עמ' 23 שורה 10):

"ש:       תאשר לי שלאחר אישור הפסיקתא בבית המשפט המחוזי התעוררה מחולקת היא נשוא הבוררות בין סיג לבין סקיי ליין לעניין חוליות שקשורות בעגורנים שרכשת ובין השאר בעגורן נשוא התביעה.

ת:        לא רק על זה. יש מחלוקת גם על דברים אחרים.

ש:       אך המועד בו פרצה המחלוקת זה בסמוך למתן הפסיקתא?

ת:        בעקרון כן, אחרי שביהמ"ש נתן פסיקתא והכונס קיבל את כספו והיה צריך להעביר עגורנים כל הפרוצדורה התחילה גם למי שייך מה וגם הרישום שלהם.

ש:       תאשר לי כי סיג עגורנים טענה במועד האמור שאין באפשרותה להשכיר את אותם עגורנים בגלל סימני השאלה שהועמדו באשר לבעלות בחוליות.

ת:        האפשרות השכרה מוגבלת בגלל החוליות שבמחלוקת אם ישנם או אינן זה מכתיב את הגובה של העגורן אבל זה לא קשור לעגורן הזה.

ש:       העגורן הזה כל החוליות שלו לא היה להם מחלוקת? שום דבר?

ת:        שאלה טובה, לא יודע להגיד לך אם זה שייך לפה או שייך לשם.

ש:       לטענתך דאז הסיבה שלא הזכרת את אותו עגורן ספציפי לפחות הסיבה שאתה טענת ברייש גלא היא כתוצאה מכך שכונס הנכסים וסקיי ליין מעמידים בסימן שאלה את הבעלות בחוליות, לא מאפשר לך למעשה להקים את אותו עגורן ולייצר הסכם שכירות בעניין הזה? זה היה במסגרת הבקשה לבזיון שהגשתם כנגד סקיי ליין.

ת:        לגבי זה שהגשנו בקשה לביזיון זה אמת.

ש:       אתה זוכר את עמדתך או סיג עגורנים דאז כלפי כונס הנכס וכלפי ביהמ"ש שלמעשה אי קבלת החוליות גורמת לכם נזק, בין השאר מאחר ואין באפשרותכם להשכיר את אותם ארבעת העגורנים?

ת:        העמדה שלנו היתה שהחוליות הם שלנו ואנו צריכים לקבל אותם וניתנה הוראה לתת לנו חוליות והם ניתנו לנו.

ש:       מתי ניתנו לכם החוליות? זה היה בחודש יולי 2004?

ת:        לא זוכר בדיוק את החודש אבל זה היה סדר גודל.

ש:       תאשר לי כי עד לאותו מועד שבו קיבלת את החוליות לא עשיתם שימוש באותם מנופים בטענה שאין אפשרות לעשות שימוש.

ת:        לא. יש בעיה בחוסר של חוליות חלקי, זה 8 מתוך 40, זה לא סיבה לא להשכיר מנוף אחד או שניים, זה סיבה לחלק.

ש:       מתי סיג עגורנים השכירה את המנוף וולף קראן הראשון?

ת:        לא זוכר. עגורן של צחי לנדאו המשיך ישר כמושכר. אחד בטוח".

לפיכך, אין בפני הוכחה מספקת בדבר גובה הנזק אף בהיבט זה של המועד בו ניתן היה להשכיר את העגורן.

16. בכל הנוגע לגובה דמי השכירות, מנהל התובעת הצהיר כי לפני שהעגורן נמכר לסיג הוא הושכר על ידי חברת סי.פי.אס. ועל ידי הכונס לחברת "קריב" תמורת סך של 16,600 ₪ לחודש בצירוף מע"מ וכי העגורן מושכר החל מסוף חודש דצמבר 2006 לחברת צ. לנדאו תמורת סך של 15,500 ₪ בצירוף מע"מ לחודש. לכן טען שעל הנתבע לפצותו לפי הממוצע של דמי השכירות לפי הסכמי שכירות אלו, אך לא צורף על ידי התובעת אף אחד מהסכמי השכירות האמורים.

במכלול נסיבות אלו, אני מוצאת כי התובעת אף לא הוכיחה כנדרש את גובה הנזק שלטענתה נגרם לה.

17. הנתבע העלה טענה של העדר יריבות. לנוכח האמור, מתייתר הצורך להכריע בטענה זו.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' בסיון תש"ע ,23 במאי 2010 בהעדר הצדדים.