מיכל מרטין נגד בנק הפועלים

 

בית משפט העליון                                                     05 מרץ 2003

רע"א 10895/02  

 

בפני:                                                     1. כב' השופט/ת א' ריבלין

העותר:                                                  1. מיכל מרטין

-נגד-

המשיבים:                                               1. בנק הפועלים בע"מ סניף 661 רעננה

2. יהודה מרטין

                                   

ב"כ העותר:                                            1. עו"ד שחר ולנר

                                                            2. עו"ד אמיר אלטשולר

ב"כ המשיבים:                                         1. עו"ד תמי סלונים

2. עו"ד רונית זיו-לוי

                                                               3. עו"ד רונן מזור

 

תקציר פסק הדין:

ביטול שטר משכנתא על בית מכיוון שהבנק לא גלה לאשה כי לבעלה יש חובות

  1. האם ידעה התובעת על מה היא חותמת?
  2. האם התובעת ידעה לאיזו מטרה נחתם השטר?
  3. האם פירט הבנק לתובעת את גובה חובו של הבעל נכון ליום החתימה על שטר המשכנתא?
  4. האם הבנק הפר את חובת הגילוי ומסירת מידע לנותן המשכנתא, המוטלת עליו ע"פ החוק? 
  5. איזו משמעות יש להתנהלותה של התובעת, שהייתה בה סתירה של גרסאות?

 

פסק - דין

 

א. מהות התובענה

זו תובענה לסעד הצהרתי, שהוגשה באופן מקורי לבית משפט השלום בת"א בשנת 2002 ובתאריך 27.9.2004, ניתנה החלטה להעבירה לבימ"ש זה.

ההצהרה שהתבקשה בכתב התביעה המקורי היתה כי שטר המשכנתא עליו חתומה התובעת , בטל, כיוון שהנתבע הפר את חובותיו מכח הדין ו/או מכח הסכמים עם התובעת;

לחלופין, התבקש בית המשפט בכתב התביעה להורות על קיזוז מסכום החוב של התובעת לבנק סך של 550,000 דולר בתוספת ריבית בנקאית והצמדה הזהים לתנאי ההלוואות שלקח הבעל מהנתבע, ושבגינן פתח הנתבע בהליכי הגבייה האמורים.

ב. הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות והטיעונים עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:

-            האם ידעה התובעת על מה היא חותמת?

-            האם הסביר הנתבע לתובעת את מהות חתימתה?

-            מה התוצאה של הסבר או היעדרו?

בין התובעת לבין מרטין יהודה – בעלה – קיימים הליכים שונים בבית הדין לענייני משפחה.

מטבע הדברים, סטו חלק מהעדויות והתגובות לעניין זה.

בית המשפט לא ייגרר אחרי נושאים אלה שפותחו גם בסיכומים, ויתמקד בפלוגתאות לעיל.

ג. עובדות רלבנטיות

ביום 21.8.1994 פתחו התובעת ובעלה יהודה מרטין ( להלן":"הבעל") חשבון עו"ש מס. 9574 אצל הנתבע. (להלן:"החשבון הפרטי").

ביום 31.9.1994 פתח בעלה של התובעת חשבון חח"ד מס. 8160.

ביום 5.12.1994 שיעבד הבעל נכס בצהלה, שהיה בבעלותו.

ביום 13.1.2000 נמכר הנכס בצהלה לכיסוי חלק מיתרות החובה, ויתרת החובה שנותרה בשיעור של 490,000 ש"ח הומרה ביום 26.3.2000 להלוואה.

להבטחת אותה הלוואה שועבד נכס בר"ג שהיה בבעלות הבעל בתאריך 19.9.1995.

בתאריך 4.10.2000 חתמה התובעת ביחד עם בעלה על שטר משכנתא בדרגה שניה לגבי נכס ברעננה, בית המגורים של בני הזוג וילדיהם, ללא הגבלה בסכום, הוא הנכס נשוא תובענה זו. הנכס רשום חצי בחצי על שם התובעת ובעלה.

ביום 10.10.2000 נתן הבנק הלוואה ע"ס 585,000 ₪, שברובה הועברה לבנק איגוד לכיסוי הלוואה בחשבון המשותף של התובעת ובעלה, אשר היתה מובטחת במשכנתא על הנכס הנ"ל.

העברת הכסף אפשרה לבטל את המשכנתא שהיתה רשומה לטובת בנק איגוד על הנכס נשוא התביעה, ולרשום משכנתא לטובת בנק הפועלים.

בינתיים הסתבר, שבשנת 2001, בין התובעת לבין בעלה גבה טורא; הם בסכסוך משפחתי, שדיונים בו מתקיימים בבית המשפט לענייני משפחה וגם בפני עו"ד שמואל מורן שמונה לבורר.

במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני, שנדונה בבית משפט השלום, טענה התובעת בתצהירה כי:

" החוב בגינו פתח המשיב את תיק ההוצל"פ האמור מתבסס על שתי הלווואות אותן לקח בעלי מהבנק, שנחתמו אך ורק על ידי בעלי, ללא ידיעתי ו/או הסכמתי ושמעולם לא חתמתי עליהן, בו בזמן ששטר המשכנתא (שהינו ללא הגבלה בסכום) החתום על ידי וע"י בעלי גם יחד, נחתם על ידי להבטחת ההתחייבויות נשוא החשבון בו היתה שותפה (צ.ל. – הייתי שותפה – הערה שלי – ד.פ.) ויודגש – למיטב זכרוני, השטר האמור נחתם מבלי שצורפו לו, וממילא מבלי שנחתמו על ידי התנאים הנלווים למשכנתא.

בדיעבד, ומבדיקה שנעשתה על ידי עובר להגשת תובענה זו, אף התברר כי לא היה כל צורך בחתימתי על שטר המשכנתא האמור, שכן החשבון לו הייתי שותפה עמד בד"כ ביתרות חיוביות ו/או ביתרות שליליות נמוכות. מכאן, עצם החתמתי על השטר האמור, מבלי שהייתי מודעת ו/או ידעתי על מה ומדוע אני חותמת יש כדי להוות מעשה חסר תום לב של המשיב ו/או הטעיה – שעפ"י עצה משפטית שקיבלתי – בגינן לבדן יש לבטל שטר זה מעיקרו".

                                       (סעיף 15 לתצהירה שם)

      

   בסעיף 20 לכתב התביעה המקורי נטען כי:

" הנתבע החתים את התובעת על שטר המשכנתא לאחר שהחתים את הבעל (בלבד) על כתב התחייבות להחזר הלוואה בסך 490,000 ₪ וזאת מבלי ליידע את התובעת בדבר סכום ההלוואה. ואם בכך אין די, הרי שהנתבע "הגדיל" לעשות שעה שעשה דין לעצמו והחתים את הבעל בלבד, על כתב התחייבות נוסף מאוחר למועד החתמת התובעת על שטר המשכנתא והפעם להחזר הלוואה בסך של 585,000 ₪."  

ד. האם ידעה התובעת על מה היא חותמת?

לגרסת התובעת במהלך עדותה וגם בסיכומים, בעלה הסביר לה כי היא חותמת על מסמכים לצורך הגדלת אשראי בחשבון המשותף שלהם, ולימים התברר לה כי המדובר בשטר משכנתא. (עמ. 14, 29).

מסתבר שהחתימה על שטר המשכנתא נעשתה בפני עוה"ד טולצ'ינסקי, שנחקר בבית משפט השלום. (הצדדים הסכימו שניתן להיעזר בעדויות ובחקירות שהיו שם. עמ. 1 לפרוטוקול). גרסאות הצדדים מה היה אצל עוה"ד טולצ'ינסקי חלוקות.

לתובעת אין בעיות בקריאה בעברית, על גבי המסמך כתוב שהמדובר בשטר משכנתא, עוה"ד טולצ'ינסקי העיד שהוא הסביר זאת בנוסף לתובעת, הוא אדם זר וחסר אינטרס בתיק ולעדות התובעת אין כל תימוכין ולכן אני נכונה להסיק כי התובעת ידעה שהיא חותמת על שטר משכנתא;

מה שכן, ספק בעיני אם ידעה בדיוק לאיזה מטרה נחתם השטר, מה גם שבעלה היה מעביר כספים מחשבון לחשבון, כשהוא מתייחס לכל החשבונות כאל חשבונות שבניהולו ובאחריותו.

עוה"ד טולצ'ינסקי היה עו"ד חיצון, שלא עבד בתוך הבנק. הוא לא היה מודע וגם לא היתה לו נגישות לחובות קיימים של הבעל לבנק ו/או לאשראי שלו ו/או למספר החשבונות שיש לבעל ו/או לבעל ולתובעת בבנק.

מכאן שעוה"ד טולצ'ינסקי גם לא יכול היה להסביר לתובעת אם המדובר באשראי לחשבון משותף או אחר וגם בכלל לאיזה מטרה ספציפית נעשתה המשכנתא.  

צודקת ב"כ הנתבע בגורסה כי עדות התובעת שהמדובר בהבטחת אשראי שלה ושל בעלה בחשבון המשותף, לעומת הגרסה שלא היה בזה צורך כי היתרה שם בדר"כ היתה חיובית, - משמעה שוני חשוב בגרסאות של התובעת לסיבה מדוע חתמה על שטר המשכנתא.

המדובר בסטייה חשובה לסוג הדיון, כשמהות העתירה היא פס"ד הצהרתי, שהמבקש לקבלו אמור לבוא בידיים נקיות לבית המשפט.

התשובה לשאלה שהוצגה, האם התובעת ידעה על מה היא חותמת, הינה תשובה חיובית, ברם תשובה זו לא תכריע את הדיון, מאחר ולעומתה תשוקלל גם התנהלות הבנק לאור החוקים השונים המחייבים אותו להסביר לנותן ערובה או בטוחה מספר דברים לפני החתימה.

הוברר מהראיות כי התובעת לא ניהלה את עניני הכספים של המשפחה, ומעדות מנהל הסניף גם עלה כי הקשר שלו במשך כל הזמן, היה עם הבעל ולא עם התובעת. הן לענייני החשבון המשותף והן לענייני חשבונות נוספים של הבעל באותו סניף.

לציבור יש אינטרס שבנקים ימלאו את חובותיהם עפ"י הדין; הבנקאי הוא איש מקצוע מיומן, שברוב המקרים הוא מפעיל את מיומנותו כלפי פרט שנמצא במצוקה כלכלית, או לפחות בחוסר נזילות עסקית. הוא אינו צריך ללמד את הלקוח כיצד לעשות עסקים, אבל עליו לפעול לטובת הלקוח. (ר' ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח , פ"ד מח(2), 573).

במידה והלקוח נדרש להמציא בטוחות, הדבר יוצר מיידית חבויות מצד הבנקאי, הן מכח דיני הבנקאות (שירות ללקוח) , והן מכח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כלל ) התשל"ג – 1973 כלפי הלקוח (כשלקוח לפי חוק הבנקאות כולל ערב) והן כלפי הערב באופן עצמאי.

לעניין זה דין נותן בטוחה כדין ערב, מכיוון שבאמצעות בטוחה שהוא נותן, הוא למעשה ערב לתשלום חוב מסוים. (וע"כ להלן).

החבויות הנוצרות עפ"י חוק הבנקאות (שירות ללקוח) הן למסור את כל המידע הנכון לצורך שכלול עסקת הבטוחה; חובה דומה בהיקפה נוצרת גם מכח הוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), שעניינה תום לב ודרך מקובלת, ובאופן פרטני: מסירת כל הפרטים הרלבנטיים לצורך החלטה אם לקשור עסקה אם לאו. (ר' ע"כ מאמרי: חובות הבנק כלפי הערב, הפרקליט מ"א 414) חבויות אלה אינם ערטילאיות. 

וזה מביאנו לראש הפרק הבא.  

ה. האם פירט הבנק לתובעת את גובה חובו של הבעל נכון ליום החתימה על שטר המשכנתא?

 

העובדות

כשנשאל מנהל הסניף האם הודע לתובעת על חוב של בעלה או אשראי שניתן לו עובר לחתימתה על המשכנתא השיב:  

" מדוע אני צריך להודיע למיכל על אשראי של 490,000 שקל שיש בחשבונו של יהודה מרטין, עוד לפני שמיכל מעורבת? הרי זה חשבונו הפרטי עם רכוש ממושכן על שמו, מדוע אני צריך להודיע למיכל? איפה נכנסת מיכל לפני המשכנתא לחוב או לרכוש אחר? (עמ. 12) .

 

מסתבר שגם לאחר שמיכל "נכנסה" לתמונה, קרי לאחר שחתמה על המשכנתא, נשאר אותו נוהג, כשמנהל הסניף מעיד כי "אין הליך כזה ולכן גם אין מסמך כזה". ( עמ. 14).

גם לא ברור שהודע למיכל שמתחילים הליכי הוצל"פ נגדה בגין המשכנתא עקב אי פירעון החובות.

כשנשאל על כך מנהל הסניף ע"י בית המשפט הוא השיב:

"אם אני נשאל אם הבנק הודיע לגב' מרטין לפני ההוצל"פ שיש בעיות עם החוב, אני אומר שמנהלת המחלקה העסקית נתנה לה מסמך, אבל אני לא זוכר אם זה היה לפני ההוצל"פ או אחרי. אני לא הייתי ערך למסירת המסמך הזה...אין לי עותק". (עמ. 14).

 

בסיטואציה שנוצרה עפ"י עובדות אלה, יד ימין חתמה על שטר המשכנתא, ויד שמאל, היתה צריכה להיכנס לכיס ולהוציא כמעט מיידית את הסכום של 490,000 ₪, שאחרת המשכנתא תמומש; כשהבנק אינו מיידע את החותם על מצב החובות הקיים כבר, שגם אותו כמו את חובות העתיד, באה המשכנתא להבטיח.

ה ד י ן

חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 קובע שתי הוראות רלבנטיות לענייננו:

הראשונה בסעיף ההגדרות, הקובעת כי:

"לקוח" - אדם המקבל שירות מתאגיד בנקאי " .

והשניה הנה:

 " 17א. תחולת החוק על ערב [תיקון: תשנ"ד]

הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי."

סעיף 17 א' בא כדי לשנות פסיקה צרה במיוחד, שקבעה כנראה תוך השפעה מדין אנגלי כי לקוח הוא רק בעל חשבון. (ר' ע"א 1304/91 טפחות נ' אלן ליפרט, פ"ד מז(3), 309).

משיצאה קריאה מבית המשפט העליון למחוקק לשנות את הוראות הדין כדי להבהיר נקודה זו, - נעשה שינוי גם לגבי הערב.

מבחינה מהותית, דין נותן בטוחה אחר כדין ערב, גם לפי חוק הבנקאות שירות ללקוח; לעמדתי גם לפי המצב הישן, ניתן היה לאמר כי הן ערב והן נותן משכנתא הם "מקבל שירות מהבנק", באשר הן הערב והן נותן הבטוחה מעוניינים ישירות או בעקיפין באשראי שמוענק לצד ג' כתוצאה מחתימתם.

על כל פנים התיקון והרחבה ברורה של הוראות החוק לערב, לא חוסמת את הפרשנות התכליתית שהדין יחול גם לגבי החותם על משכנתא, באשר הגיון הדברים והשוויון במשמעות החתימה – ברורים וזהים.

"יתר על כן: על פי הוראת סעיף 12 לחוק המשכון תשכ"ז-1967, דינו של ממשכן נכס להבטחת חיובו של אחר, כדין ערב:

 

            "מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל

            הנכס כדין מי שערב אותו חיוב, אך אין להיפרע מבעל הנכס אלא

            במימוש המשכון כאמור בחוק זה."

 

חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 אינו יוצר רשימה סגורה של חובות בנקאיים, לא מבחינת תוכן החובות ולא מבחינת מעגל האנשים כלפיהם חב הבנק. הוא אינו מקור החובה, אלא מיישם עקרון רחב של תום לב.

מכח עקרון תום הלב, חלה חובת הגילוי גם על מסמכי משכון. הכלל הוא, שהבנק או המלווה נדרשים למסור ללקוח, ובעקבותיו לממשכן, מידע מספיק על השלכותיו של המסמך עליו הם חותמים. המכשירים של ערבות או משכנתא "מספקים הצדקה מספקת לנקיטת מדיניות אשר תגונן על הערבים" (ר' פס"ד ליפרט לעיל, בעמ' 329), וזאת בשל חשיבותם הסוציו-אקונומית.

 

חובות אלה אף מתעצמות, כאשר מדובר במישכון חינם, שכמוהו כמתנה. או אז, הגילוי חייב להיות מלא, על מנת לנטרל כל אפשרות להשפעה בלתי הוגנת על הערב, בין באמצעות החייב ובין על ידי המלווה. על כן, בכל מקום בו הבנק מחתים אדם על ערבות או משכנתא, שנועדו להבטחת חובותיו של אדם אחר, עליו להגדיר, בשפה ברורה ופשוטה את היקף הסיכון. חובה זו, מוטלת על כתפי הבנק, גם שעה שהמסמכים נחתמים בפני עו"ד חיצוני ועליו לוודא, כי הדברים אכן הוסברו כדבעי וכי הובנה נפקותם".

(ה"פ (נצרת) 134/03  בן יוסף דוד נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' , תק-מח 2005(4), 1869).

המשמעות של פרשנות מעין זו – היא הטלת חובת גילוי ומסירת מידע לנותן המשכנתא, הן לפי הוראות החוק והן לפי הוראות כללי הבנקאות 

בסיטואציה זו סעיף 12 לחוק החוזים, - מגיע לאותה תוצאה, מכח הוראות תום הלב והדרך המקובלת בצירוף סעיף 61(ב) לחוק החוזים החלות על כל פעולה משפטית.

חתימה על כתב משכנתא משמעו פעולה משפטית, ומכאן צומחת החבות.

מסקנת ביניים

בנק סביר והגון צריך לדעת כי בהחתימו על ערבויות, התחייבויות ובטוחות, עליו ליידע את החותם מה מצב החובות של הלווה ליום החתימה.

הבנק לא יכול להסתמך על כך כי החייב, בין אם זה הבעל, בין אם זה קרוב משפחה ובין אם זה צד זר, יגלה לצד הממשכן/הערב ימלא את מקומו במסירת המידע.

החבות היא של הבנקאי, והוא אינו יכול להטילה על מאן דהוא אחר. אילו היה הבנקאי מנסה לפרט את המידע והתובעת היתה אומרת שהיא מודעת לחובות קיימים, - בכך מילא את חובתו; אבל במקרה הנוכחי, נדהמתי לשמוע, שהבנק בכלל לא מודע לחובותיו כלפי נותן בטוחה, והוא מנהל את עסקיו כשהוא ער רק לזכויותיו שלו ולא לאפשרות שגם לנותן הבטוחה קיימות איזה שהן זכויות.

אני ערה לקביעת בימ"ש השלום במסגרת צו המניעה, כי התובעת ידעה שהיו ובעלה חובות (נ/1, בש"א 109062/02, עמ' 16) ושהיא חתמה על משכנתא בגובה 100,000$ עם בעלה בבנק איגוד, ושבנק איגוד סירב להמשיך את ההלוואה, ואז היא ובעלה טיכסו עצה מה לעשות; אני גם ערה לקביעה שם, לפיה ביהמ"ש לא האמין לתובעת שבנק הפועלים שילם את הכסף לבנק איגוד, אבל קביעות אלה לא היו אמורות "להפריע" לבנק למלא את חובתו להודיע ולהבהיר לתובעת את גובה החיובים בחשבון עובר לחתימתה על שטר המשכנתא, לאור הדרך שבה בעלה ניהל את החשבונות והעביר כספים מחשבון לחשבון, גם ידיעתה מהו גובה החוב, אם בכלל, בחשבון, מוטלת בספק רב.

לכן לא נראה לי כי בימ"ש קמא כבר הכריע בפלוגתא נשוא תיק זה, אלא מקביעותיו ניתן לדלות חלק מהנדבכים לצורך החלטה בשאלה האם הבנק גילה את מצב חשבונות הבעל לתובעת, עובר לחתימת שטר המשכנתא.

ב"כ המשיב הפנתה את בית המשפט, בין היתר ל – ה"פ 645/97 אי.זד.די. יבוא בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל ( לא פורסם).

אין הנדון דומה לראיה .

שם קבע בית המשפט, והדבר גם עלה מהראיות כי שני בני הזוג ידעו כי ביתם ממושכן לטובת בנק לאומי, כדי שהחברה תוכל לקבל אובליגו של 200,000 ₪ לפעילותה העסקית.

בנוסף לקביעה כי עו"ד חיצון הסביר להם את מהות המשכנתא. התעוררה שאלה האם היה צורך בחתימה גם על תנאי שטר המשכנתא עליהם לא חתמה אחת התובעות. בית המשפט קבע כי מאחר ושטר המשכנתא מפנה אליהם, - לא היה צורך בחתימה.

שאלה אחרת שהתעוררה בקצרה, היתה קיומו של חוב. בית המשפט דחה טענה זו לאור העובדה שבתצהיר התובע נטען בצורה שונה, קרי כי למרות שהוסכם בין הבנק לבין התובעים אודות שיעור האובליגו שבגינו נמסר משכון, גדלה יתרת החובה של החברה בשיעור גבוה לאין שיעור.

לעניין ת.א.(חי') 8388/95 בנק הפועלים נ' הוד מרכז רפואי בע"מ ואח' (לא פורסם) של בית משפט השלום בחיפה.

גם מה שנפסק שם, אינו ישים לענייננו.

טענה שם אחת הנתבעות שהיתה בעלים של 50% מהחברה החייבת, והיתה אשתו של מי שהיה הבעלים של המחצית השניה שניהל אותו בפועל, כי אילו ידעה שנלקחה הלוואה על סכום ספציפי ייתכן והיתה מבקשת לבטל את ערבותה. (עמ. 12).

טענה זו הועלתה כ – 8 שנים לאחר שהעניין התגלה, ולאחר שהיו הליכים רבים בנושא החוב. (עמ. 11).

טענה זו לא הועלתה כלפי חובות שהיו קיימים עובר לחתימתה על כתב הערבות.

בנסיבות מעין אלה, הגיע שם בית המשפט למסקנה, שלא היה קשר סיבתי בין האפשרות של מתן הודעות מסוג זה, שישפיע על הסכמתה לתוקף ערבותה.

ישום הדין לענייננו   

מה שנותר לעשות עתה הוא לשקלל מה גובר על מה ?

- עובדות היסוד שישפיעו על שיקול הדעת הן:

- המדובר בבני זוג.

- הבעל הוא שניהל את הנושאים הכספיים והתובעת נהנתה מכך.

- לבעל היו עסקים אחרים שנוהלו במסגרת חשבונות אחרים.

- התובעת ידעה שהיא חותמת על שטר משכנתא להבטחת כל חוב.

- לבעל היו נכסים נוספים שהיו רשומים בבעלותו, מעבר לבעלות המשותפת לו ולתובעת בבית המגורים שלהם ושל 4 ילדיהם, שהוא נשוא התובענה כאן. 

- הבנק הנחה את הצדדים לחתום על שטר משכנתא אצל עו"ד חיצון.

- עוה"ד החיצון לא ידע מאומה אודות אשראים ו/או חובות של הבעל לבנק לא קיבל כל הנחיה מהבנק, ומטבע הדברים גם לא יכול היה למסור מידע.

- עוה"ד החיצון הסביר לאישה אודות משמעות המשכנתא על בית מגוריה.

- לבנק חובה למסור ביוזמתו מידע לחותם על כתב ערבות ו/או הנותן לו בטוחה, מה המצב הכספי, נכון ליום החתימה, וביתר פירוט גובה החובות שכבר קיימים.

- לצורך הדיון האישה לא ידעה בפירוט לצורך מה נחתמת המשכנתא, והדבר גם לא רלבנטי, מכיוון שבין כה וכה את העניינים הכספיים ניהל בעלה.

מסקנה אופרטיבית –

גם אישה הסומכת במאת האחוזים על בעלה שיתכנן נכון את העניינים הכספיים של המשפחה, היתה לפחות חושבת פעמיים, אילו ידעה כי עם חתימתה, בית המגורים, שהוא מבצרה שלה ושל ארבעת ילדיה, כבר "חייב" סכום של 450,000 ₪.

התובעת ידעה שלבעלה נכסים אחרים הרשומים על שמו בלבד, ונראה כי בקשה נוספת של הבנק למשכנתא על בית המגורים, אם לא היתה מדליקה אצלה אור אדום, לפחות היתה מצרפת זאת כשיקול במסגרת שיקוליה האם לחתום על משכנתא מעין זו אם לאו; אולי היתה מעוררת אותה לשאול שאלות נוספות את הבנק ואת בעלה, ועל כל פנים מביאה לידיעתה את מלוא העובדות הנכונות, לצורך חתימה על עסקת המשכנתא.

המדובר בעסקה רצינית, בין אם זו דירת מגורים, ובין אם לאו, שהחותם עליה אמור לדעת את כל הפרטים הרלבנטיים לצורך החתימה.

חוב קודם בסדר גודל כזה, - הוא אחד מהם.

הבנק לא יכול היה ל"העביר" את חובת הגילוי ומסירת המידע ולהסתמך על כך כי ביחסים בין בני הזוג הבעל ידאג לכך שהתובעת תדע בדיוק את פרטי העסקה.

חובה זו מוטלת על הבנקאי המפקפק, החוכך בדעתו, המקמט את מצחו, והצטערתי לשמוע שבנקאי מעין זה, לא חשב אפילו שהתובעת רלבנטית לצורך הודעה על קיום חובות, או הליכי הוצאה לפועל, אבל כן רלבנטית לצורך גביית החוב ממנה.

לאור פס"ד ע.ר.מ. רעננה (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289) התוצאה היא שעל התובעת להיות במצב בו היתה אלמלא האשם שהופעל נגדה, קרי: אי גילוי החוב שהיה קיים כבר ואשר אותו היתה המשכנתא ג"כ אמורה להבטיח.

ומהו המצב? –

ששטר המשכנתא לא ייחשב כחתום על ידה, ולא ניתן יהיה להפעילו נגדה.

האם הלכה זו תיושם גם כאן?

נראה לי שהתשובה חיובית.

התנהלותה של התובעת, אפילו היתה בה סתירה של גרסאות, עדיין אינה עולה לכדי התנהלותו סותרת החוק של הבנק, שאפילו לא העלה על דעתו, שבנוסף לגביה מהממשכנת, היא צריך למסור לה איזשהו דין וחשבון על מצב החובות, ו/או הליכים אחרים.

אלמלא אשם זה, בנסיבות לעיל, סביר להניח שהתובעת לא היתה חותמת על שטר המשכנתא, ומכאן שהתוצאה היא שהיא אינה קשורה לשטר המשכנתא, וחתימתה עליו אינה מחייבת ולא ניתנת להפעלה כנגדה.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה כמפורט לעיל.

בנסיבות המקרה כל צד ישא בהוצאותיו.

 

ניתן היום 19.8.2006, בהעדר.

המזכירות תמציא עותק פס"ד זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים.

 

                                                                                                                 ___________________

                                                                                                              ד"ר דרורה פלפל, שופטת

                                                                                                                                ס/נשיא