בזק ישיר הדפסות איכות (2005) בע"מ ואח' נ' פרינטון סחר (1976) בע"מ ואח'

בית משפט השלום בהרצליה                                        01 ביוני 2011

 

 

ת"א 5199-01-09  

 

מספר בקשה: 27

בפני

כב' השופטת אירית מני-גור

  מבקשת

כלל חברה לביטוח בע"מ

 

-נגד-

 

משיבה

INCOMACS LTD

 

 

החלטה

א.   פתח דבר

החלטתי זו ניתנת בעקבות החלטת ביהמ"ש המחוזי מפי כב' השופטת עופרה צ'רניאק מיום 17.5.11. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור בתיק רע"א 6096-10-10 על החלטתי מיום 8.7.10.  

ערכאת הערעור קבעה כי יש להחזיר את הנושא לביהמ"ש קמא משני טעמים: האחד- ביהמ"ש קמא לא המתין לתשובת המבקשת ונתן החלטה הדוחה את הבקשה מבלי לשמוע את התשובה בהתאם לתקנה 241 (ג 1) לתקסד"א. השני- קשה להעביר ביקורת על ההחלטה נשוא הבר"ע, היות ולא ניתן להבין ממנה דבר דבור על אופניו, לא מהי המחלוקת בין הצדדים ולא מהי ההחלטה על נימוקיה.

בימ"ש קמא מקבל בהכנעה את החלטת ביהמ"ש המחוזי בכל הקשור לנימוק הראשון, ולפיכך ניתנת החלטה נוספת זו. באשר לנימוק השני, טוב היה לו ב"כ המבקשת היה מצרף לבר"ע אף את ההחלטה מיום 13.10.09 (המנומקת כדבעי והמחזיקה לא פחות מ-5 עמודים), שהרי ההחלטה מיום 8.7.10 הינה נדבך נוסף להחלטה מיום 13.10.09, ובהחלטה נשוא הבר"ע מאוזכרת החלטתי מיום 13.10.09 יותר מפעם אחת.

ב.   מבוא

חברת בזק ישיר איכות הדפסות (2005) בע"מ (להלן: "בזק"), הגישה תביעה כספית כנגד ארבעה נתבעים, האחת-חב' פרינטון סחר בע"מ (1976) בע"מ (להלן: "פרינטון"), השנייה- חב' White Horse Machinery Limited  (להלן: ""WH), השלישית - חברת INCOMACS LTD     היא המשיבה שבפנינו (להלן: "המשיבה"), והרביעית- כלל חב' לביטוח בע"מ, היא המבקשת בפנינו (להלן: "כלל").

בזק הגישה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום למשיבה, וכב' השופט צבי דותן שדן בבקשה קיבל את הבקשה בהחלטתו מיום 23.1.09. ביום 8.6.09, הגישה המשיבה באמצעות באי כוחה משרד עוה"ד אלטשולר-ולנר, בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום. ביום 11.1.09 הגישה בזק את תגובתה, וגם כלל ביטוח הגיבה לבקשה ותמכה בעמדת בזק על אף שלא היתה בעלת דין בסוגיה זו.

התביעה נסבה על נזקים שנגרמו למכונות דפוס אותם רכשה התובעת מפרינטון ומWH-  , המכונות הובאו לארץ באמצעות הובלה ימית, כאשר המשיבה עורכת את רישומם ובדיקתם בטרם אריזתם ומשלוחם לארץ. המשיבה היא חברה שהתאגדה בבלגיה שם מקום מושבה, ושם בוצעה פעולת האריזה.

בהחלטתי מיום 13.10.09, דחיתי את בקשת בזק להמצאה מחוץ לתחום, וקיבלתי את בקשתה של המשיבה לבטל את ההמצאה. החלטתי זו נומקה במספר נימוקים כפי שאפרטם להלן פעם נוספת. באותה החלטה קבעתי כי המשיבה איננה בעל דין נחוץ לבירור התביעה, ואיננה יכולה לבוא כנתבעת משום מקום מושבה.

המבקשת חב' כלל, הגישה הודעת צד ג' למשיבה והמציאה אותה למשרד אלטשולר-ולנר שייצג את המשיבה בהליך של ביטול ההמצאה מחוץ לתחום של תביעת בזק. משרד אלטשולר-ולנר, הבהיר כי הוא איננו המען החוקי להמצאת כתבי בי דין למשיבה. לאחר שמשרד אלטשולר-ולנר סיים את תפקידו, קבעתי בהחלטתי מיום 25.12.09 כי המשרד אלטשולר-ולנר לא מהווה מען להמצאת כתבי בי דין, ולאור החלטתי מיום 13.10.09 הרי כלל מנועה מלבצע המצאה מחוץ לתחום בהתאם לסמכות השיפוט הייחודית הקבועה בחוזה שבין פרינטון למשיבה. וכך קבעתי באותה החלטה מיום 13.10.09:

"על אף שפרינטון ויתר הנתבעים הוגדרו בבקשה "כמשיבים פורמאליים", בחרה חב' כלל להגיב לבקשה והצטרפה בדבקות רבה לטיעוני ב"כ התובעת, כי קיימת גם קיימת סמכות שיפוט למדינת ישראל לדון בתובענה. אין צורך להכביר מילים ולהבהיר כי לפרניטון ולמבטחת שלה חב' כלל קיים אינטרס מובהק לצירופה של המבקשת כנתבעת נוספת, שהרי אין לאלה כל אפשרות לשלוח הודעת צד ג' כנגד המבקשת נוכח סעיף סמכות השיפוט הייחודית והבלעדית הקבוע בחוזה".

מסקנה זו שלי באותה עת כי חב' כלל היא המבטחת של פרינטון, נבעה מכתב התביעה. כתב התביעה לא היה ברור בניסוחו, ולא היתה ברורה שאלת היריבות שבין התובעת בזק לבין חב' כלל. לכן, בהחלטתי מיום 21.1.10 קבעתי כי החלטתי מיום 13.10.09 מהווה מעשה בי דין גם כלפי כלל, שכן זו הודיעה עמדתה לעניין היות המשיבה בעלת דין נחוץ בבקשה של בזק, והחלטתי הכילה את כל טענותיה של כלל באותה בקשה של בזק. כמו כן, כאמור הנחת העבודה היתה שכלל מבטחת את פרינטון.

משהתברר באותה עת כי כלל לא ביטחה את פרינטון ואף לא את בזק, הגישה כלל בקשה לדחייה על הסף מחמת היעדר יריבות. בהחלטתי מיום 1.3.10, קבעתי כי אכן סעיף 5.4 לכתב התביעה המפרט את אחריותה של כלל לא מתייחס כהוא זה לשאלת היריבות שבין הצדדים. שמה של התובעת בזק לא אוזכר בפוליסת הביטוח, והמבוטחת היתה חברת חמית. סעיף 2 לכתב התביעה הבהיר כי חב' חמית מימנה חלק ממחיר הרכישה של המכונה. חמית אף ביטחה את ההובלה של המכונה. חמית לא הצטרפה כתובעת בתיק זה, ולא היה ברור הקשר בין פוליסת הביטוח לבין התובעת. ב"כ בזק ציין בתגובתו, כי חמית הסבה לתובעת את זכות התביעה בגין הנזקים שנגרמו למכונה, והפנה למכתבה של חמית מיום 27.1.09. לאור זאת, התרתי לבזק לתקן את כתב התביעה ולפרט את שאלת היריבות.

בעקבות תיקון כתב התביעה, ביקשה כלל לחזור שנית על בקשתה להמצאה מחוץ לתחום של הודעת צד ג' כלפי המשיבה. מאחר וכבר צפיתי כי גם אם תינתן בקשה להמצאה, תוגש בקשה דומה לביטול כפי שהיתה "בגלגול הקודם" בהליכים מול בזק, הצעתי כי משרד אלטשולר-ולנר ישמיע את עמדתה של המשיבה לעניין המצאה מחוץ לתחום, וביהמ"ש יתייחס לכך כאילו מדובר בבקשה לביטול ההמצאה. 

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובטרם עיינתי בתשובה, קבעתי בהחלטתי מיום 8.7.10 ,היא ההחלטה נשוא הבר"ע, כי אכן ההחלטה מיום 13.10.09 שרירה וקיימת גם ביחסים של המשיבה מול כלל ולא רק ביחסים של המשיבה מול בזק, בין היתר מהטעם של מעשה בי דין וכי נושא זה כבר נדון והוכרע.

על החלטה זו כאמור הוגשה בקשת רשות ערעור, הנושא הוחזר שנית לביהמ"ש ואדון פעם נוספת בטענות המבקשת כפי שדנתי בהחלטתי מיום 13.10.09.

ג.   מעשה בי דין 

ב"כ המבקשת ייחד בתשובתו מקום נרחב לשאלת השתק פלוגתא ומעשה בי דין. בניגוד לב"כ המבקשת, אני סבורה כי הנושא נדון ביחסים שבין בזק למשיבה, ועל אף שהמבקשת לא היתה בעל דין במחלוקת זו היא הגישה תגובתה באופן מפורט, ובהחלטתי דנתי גם בטענותיה.

כפי שציין ב"כ המבקשת, הרציונל העומד מאחורי דוקטרינת מעשי בי דין, הוא מניעת התדיינות נוספת כאשר זו כבר מוצתה, ואכן כך בענייננו. לא מצאתי כל הבדל בין אם מדובר בהמצאה של התביעה העיקרית או בהמצאה של הודעת צד ג'. לעניין זה, משלוח הודעת צד ג' כתובענה לכל דבר ועניין.

גם האבחנה שעשה ב"כ המבקשת לעניין עילת התביעה, איננה נכונה. טוען ב"כ המבקשת בסעיף 33 לתשובתו, כי בעוד שעילת התביעה של בזק נגד המשיבה מושתתת על אדנים חוזיים, או מעין חוזים, הרי הודעת צד ג' של כלל כנגד המשיבה הינה נזיקית במהותה. אבחנה זו איננה נכונה, שכן גם עילת התביעה של בזק כנגד המשיבה היתה נזיקית בלבד ולא חוזית או מעין חוזית. היחידה שהתקשרה בחוזה עם המשיבה היתה פרינטון. בהחלטתי מיום 13.10.09, אף ביקרתי עניין זה בו בזק נמנעה מלהתקשר עם המשיבה על אף שנהנתה מפעולותיה של המשיבה. וכך כתבתי באותה החלטה:

"התובעת בחרה להישאר "מאחורי הקלעים" ולא להיות צד להתקשרות ואף לא ליטול חלק כלשהו באותה התקשרות על אף שהיא הנהנית העיקרית משירות זה של המבקשת........הימנעות זו של התובעת מלהיות צד להתקשרות עם המבקשת, לא צריכה לטעמי לתת לה יתרון דיוני על פני פרינטון שהתקשרה עם המבקשת בהסכם".

גם בזק עצמה בתגובתה להחלטת כב' השופט דותן מיום 21.1.09, מעידה על עצמה כי כתב התביעה הוגש בעילה נזיקית בגין רשלנות ולא בגין עילה חוזית. וכך כותבת בזק בסעיף 2 לתגובה מיום 21.1.09:

"ראשית, כוחה של תניית שיפוט זר נובע מחוזה שקיים בין הצדדים להתדיינות, שעה שבין אינקומקס לבין התובעת לא קיים חוזה, והתביעה נגד אינקומקס הוגשה בשל רשלנות של אינקומקס והפרת חובת הזהירות המקצועית שלה ולא על סמך חוזה בינה ובין התובעת..."

עינינו הרואות, כי האבחנה שלה טען ב"כ המבקשת בסעיף 33 לתשובתו, איננה נכונה!

אבחנה נוספת שעשה ב"כ המבקשת בסעיף 37 א' לתשובתו, היתה כי הבקשה של בזק התבססה על תקנה 500 (4) (5) לתקסד"א, בעוד שהודעת צד ג' בפלוגתא ה נזיקית מעוגנת אך ורק בסעיף 500 (10). גם אבחנה זו איננה נכונה. די להסתכל בבקשה המקורית של בזק להמצאה מחוץ לתחום מיום 11.1.09 , בסעיף ג', שם כותבת בזק כי אינקומקס ו-WH הינן בעלות דין דרושות ונכונות, ומשום כך חלה תקנה 500 (10) לתקסד"א.

על אף כל זאת, ועל אף שאני סבורה בניגוד לדעת ב"כ המבקשת כי חלה דוקטרינת מעשה בי דין על נושא זה, בחרתי להמשיך ולבחון פעם נוספת את טענותיה של כלל בדבר היות המשיבה בעל דין נחוץ כאילו התקבלה טענת כלל שאין מעשה בי דין בנושא זה, וזאת על מנת שלא נימצא חלילה מול טענה חוזרת כי ההחלטה לא נומקה כדבעי.

ד.   המשיבה כבעל דין נחוץ

אין מחלוקת כי המשיבה היא חברה פרטית המאוגדת בבלגיה, מקום מושבה בבלגיה, והעבודות שבגינה חפצה המבקשת לשלוח לה הודעת צד ג' נעשו כולן על אדמת בלגיה. עוד אין מחלוקת, כי מי ששכר את שירותיה של המשיבה היתה חב' פרינטון שהתקשרה עימה בחוזה, הספקת שירותים. חוזה זה קובע סעיף סמכות שיפוט בלעדית לביהמ"ש באנטוורפן בבלגיה, והחוק החל הינו החוק הבלגי.

אף בבקשתה של המשיבה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום (בהליכים מול בזק), מציינת המשיבה כי הכללים החלים על ההתקשרויות שלה לרבות התקשרותה עם פרינטון מטעם משרד המסחר והתעשייה הבלגי, קובעים אף הם באופן חד משמעי כי סמכות השיפוט הבלעדית בנוגע להתקשרות זו ניתנה לביהמ"ש בבלגיה עפ"י החוק הבלגי (ראה סעיף 5 לבקשה).

תקנה 500 (10) לתקסד"א על פיה מתבססת בקשה זו, קובעת כדלקמן:

"האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".

הלכה היא, כי המבחן שעל פיו תיבחן השאלה אם בעל הדין הנמצא בחו"ל הינו בעל דין דרוש ונכון היא בתשובה לשאלה היפותטית, האם בהנחה ששני בעל הדין היו יושבים בארץ, האם היו שניהם צדדים נכונים לתביעה (ראה ע"א 98/67 ליבהר נ' "גזית ושחם" חב' לבניין, פד"י כא (2), 243). וכן בתשובה לשאלה ההיפותטית, לו שני הנתבעים היו מתגוררים בארץ, האם היה ניתן לצרפם ביחד באותו כתב תביעה (ראה רע"א 481/89 מרק פקג'ינג סיסטמס נ' מהדרין בע"מ, פד"י מ"ד (1) 113).

בענייננו, אכן התשובה לשאלות ההיפותטיות שנקבעו בפסיקה היא תשובה חיובית, הן לבזק והן למבקשת כלל יש טענות כנגד המשיבה בעילת רשלנות. לו היתה תיאורטית המשיבה תושבת הארץ, לא היה כל קושי לצרפה כאחת הנתבעות. על אף זאת, קובעת ההלכה כי גם בהתקיים עילה המאפשרת רכישת סמכות שיפוטית בינלאומית, עדיין רשאי ביהמ"ש להימנע מהפעלת סמכותו אם שוכנע כי ביהמ"ש בישראל איננו הפורום הנאות. ראה לעניין זה בספרו של כב' השופט גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה תשיעית, עמ' 686, וכן רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' ב-Lockformer Co. Theואח' , פד"י נב (1), 109, בעמ' 112 כדלקמן:

"גם כשמתמלאים תנאי אחת מפיסקאות המשנה של תקנה 500, מסור לבית המשפט שיקול דעת אם להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. בין שיקוליו של בית המשפט למתן היתר המצאה לחוץ לארץ, עליו לשקול, מעבר להתקיימות פיסקת המשנה הרלוונטית של תקנה 500, גם אם בית המשפט הישראלי הינו הפורום הנאות לדיון בתובענה..." 

עוד קובעת ההלכה, כי השאלה אם הפורום נאות או לא, תוכרע על יסוד מכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות שהן העובדות האובייקטיביות המעידות על קשריהם של אירועים ושל בעלי הדין ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצדדים. (לעניין זה, ראה בספרו של גורן כמפורט לעיל בעמ' 686-687, וכן ברע"א 9141/00 lang  נ' מרכס, פד"י נו (1) 118).

בענייננו, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 13.10.09 לא ניתן להתעלם מתניית הסמכות השיפוט הייחודית והבלעדית לבלגיה שנקבעה בהסכם ההתקשרות בין המשיבה לבין פרינטון. אין לי אלא לחזור על הנימוקים אותם פירטתי בהחלטתי מיום 13.10.09 הנכונים גם עתה, כדלקמן:

"אין מחלוקת כאמור, כי מדובר בעילת רשלנות המופנית כלפי המבקשת, ואולם ממה נפשך? חובת הזהירות הקונקרטית במקרה זה חלה על המבקשת כלפי מי שרוכש את שירותיה וכלפי מי שקשור לשירות זה. הגם שהתובעת לא רכשה את השירות מהמבקשת, הרי שירות זה ניתן בין היתר עבורה. כך או כך, שירות זה ניתן מכוח הסכם שנחתם בין המבקשת לפרינטון. התובעת בחרה להישאר "מאחורי הקלעים" ולא להיות צד להתקשרות, ואף לא ליטול חלק כלשהו באותה התקשרות על אף שהיא הנהנית העיקרית משירות זה של המבקשת (ובאשר לעובדה זו לא צורף תצהיר שאומר אחרת מטעם התובעת). הימנעות זו של התובעת מלהיות צד להתקשרות עם המבקשת לא צריכה לטעמי לתת לה יתרון דיוני על פני פרינטון שהתקשרה עם המבקשת בהסכם. שהרי חובת הזהירות הקונקרטית לא נעוצה אלא באותו הסכם. שורשיה והולדתה של אותה חובת זהירות נעוצה בהתקשרות עם פרינטון. אפשר לראות את הפרת חובת הזהירות כפן אחר של העילה החוזית.

יתרה מכך – צודקת המבקשת בטענתה, כי בדיקת אחריותה לא צריכה להיעשות על פי הדין הישראלי במקום קבלת הסחורה, אלא על פי הדין הבלגי כקבוע בסעיף הסמכות השיפוט הייחודית. הסחורה נארזה בבלגיה, על אדמת בלגיה, עלי פי חוקי בלגיה, ועל פי אמות המידה וחובת הזהירות הנהוגה שם. יש בזה משום חוסר היגיון שהמבקשת שמקום מושבה בבלגיה, ושם היא נוהגת לתת את שירותיה תחויב באמות מידה זרות של מדינת היעד. שהרי לכאורה, המבקשת מבצעת שירות הטענה למאות משלוחים ימיים המגיעים למדינות שונות בעולם. היא איננה יכולה להכיר בחוקי מדינות היעד ובהוראות התקן של כל מדינה ומדינה לגבי כל משלוח ומשלוח. לא בכדי עמדה המבקשת על כך, כי בכל מסמכי ההתקשרות עימה יובהר חד משמעית כי קיימת סמכות שיפוט ייחודית לבלגיה עפ"י הדין הבלגי. אין גם מחלוקת, כי לו היתה מתקשרת התובעת עם המבקשת היתה צריכה להסכים לאותו סעיף שיפוט. מדוע אם כן צריכה התובעת ליהנות מיתרון דיוני שעה, שכאמור כל חובת הזהירות לא נולדה אלא מאותה התקשרות שהתובעת בחרה שלא להיות חלק בה.

לטעמי, אף צודק ב"כ המבקשת בטיעונו (סעיף 34), כי יש לאבחן בין יצרן המשווק מוצריו ברחבי העולם, שאז עליו להסתכן שיוזמן לדיון באחת ממדינות היעד להם שיווק את מוצריו, לבין חברה המעניקה שירות ספציפי במקום מושבה בלבד. חברה כזו לא צריכה לצפות כי שירות שנתנה במדינתה מדינת המוצא, יהא לקוי במדינת היעד עפ"י חוקי מדינת היעד. שהרי כאמור מדובר בשירות שניתן לגבי טעינה בהובלה ימית ומדינות היעד יכולות להיות רבות ומגוונות. חובת הזהירות ואמות המידה על פיהן צריכה לעבוד המבקשת, צריכות להיות אחידות וקבועות והן אינן יכולות להיות כאלה ללא קביעת סמכות שיפוט ייחודית למקום אחד. כאמור, לא בכדי התנתה המבקשת בתנאים הכלליים של הסכם ההתקשרות, כי הסמכות תהיה בלעדית למדינת המוצא ועל פי החוק המקומי של אותה מדינה.

גם אם התובעת לא התקשרה ישירות עם המבקשת, הרי היא הנהנית העיקרית מפעולתה של המבקשת ואפשר לראות בהסכם ההתקשרות בין פרינטון למבקשת כהסכם שהינו גם לטובת צד ג'- התובעת, שהרי התובעת היא הנהנית מהשירות התקין ביעד הסופי. אינני סבורה, כי התובעת "רחוקה" מההסכם, ואני סבורה כי תנית השיפוט צריכה לחול גם ביריבות שבין המבקשת לתובעת".

כל שצוטט לעיל מהחלטתי מיום 13.10.09, נכון גם לגבי המבקשת שהינה חב' כלל ולא רק כנגד התובעת בזק. להזכיר – חב' כלל נתבעת מכוח המחאת הזכות שנתנה המבוטחת חמית לבזק. חמית היתה שותפה במימון רכישת המכונה, ואלמלא אותה המחאת זכות היתה מצטרפת כתובעת נוספת. מעתה אמור, כי כלל לא צורפה אלא בהיותה המבטחת של אחת התובעות ובאה בנעליה של אחת התובעות. מדוע יש להתייחס למעמדה של כלל שונה ממעמדה של בזק? כבר הובהר לעיל, כי הן לבזק והן לכלל טענות דומות כנגד המשיבה בעילת רשלנות, ושתיהן נסמכות על תקנה 500 (10) לצורך ביצוע ההמצאה.

בשוקלי את מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים, ברור לי כי המשיבה לא ציפתה שתיתבע במדינת יעד כלשהי לאור הסעיף השיפוט הייחודי והבלעדי שנמצא בכל מסמכיה ובחוזה ההתקשרות עם לקוחתה (פרינטון). מנגד, גם אין זה סביר כי התובעת או כלל כמבטחת של רוכשת נוספת תסמוך על גוף שלא התקשרה עימו, לא ביקשה את שירותיו ולא שילמה תמורה עבור שירותיו. מי שנתן התחייבות כלפי התובעת ו/או כלל היתה פרינטון כמוכרת המכונה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה להמצאה מחוץ לתחום למשיבה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה. 

 

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"א, 01 יוני 2011, בהעדר הצדדים.